חג חירות אביבי ושמח!
"כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִּהְיֶה לוֹ
אֵיזוֹ מִצְרַיִם,
לִהְיוֹת מֹשֶׁה עַצְמוֹ מִתּוֹכָהּ
בְּיָד חֲזָקָה,
אוֹ בַּחֲרִיקַת שִׁנַּיִם".
כך כותב אמנון ריבק בשירו היפה כָּל אָדָם צָרִיך מִצְרַיִם, אותו ניתן לקרוא במלואו כאן: http://leratzon.blogspot.fr/2009/04/blog-post_17.html
ועל "מצרים" שלי – אתם מוזמנים להמשיך ולקרוא בפרקים הבאים.
פרק 8: בוכה במרתפי כלאו
שקט.
זה מה שרציתי יותר מכול. להיות בשקט.
פרק 9: שלומי קשור בחוט אל שלומך
טוב, הרהרתי עוד קצת.
זה נכון, אי אפשר להכחיש שאני אוהבת את הקשר שלנו.
פרק 10: כל פרידה היא
באמת? שואל אותי אישי בדאגה. באמת כול זה הכרחי? רק יצאתם לשנת שבתון, לא?
אבל אני ממשיכה להישאב פנימה.
הסרט על "ספר החיים והמתים הטיבטי" מצליח להפנט אותי. וגם קולו העמוק של הזמר ליאונרד כהן שמקריין בו…
*כדי להגיב אין צורך למלא כתובת אי מייל או אתר אינטרנט בתיבת ההודעות, אך אשמח אם תרצו להוסיף את שמכם על מנת שתגובתכם לא תופיע כ'אנונימי'.
ברוכים הבאים לבלוג ולספר של רחל מראני 
הגעתי לכאן בעקבות ההמלצה של הסופרת אורה אחימאיר באתר מוטק'ה. אני מסכים עם כל מילה, וממליץ לך לפרסם אותה בבלוג !
http://www.motke.co.il/index.php?idr=440&v=60&pid=154430
אהבתיאהבתי
ו… תודה על השיר של זלדה
אהבתיLiked by 1 person
המנוחה היא התנאי המוקדם לריפוי…
והשבוע שמעתי מאישה חכמה (ששתינו מכירות ואוהבות) את הדבר הבא:
depressed = deep rest
התקופה שלעיתים נתפסת בעינינו כדכאון היא אולי אותה תקופת מנוחה עמוקה המאפשרת לנפש למצוא את דרכה אל הריפוי.
תבורכי!
אהבתיLiked by 1 person
יוצאת ממצרים/ חגית אקרמן
לא ביד חזקה / ולא ובזרוע נטויה / ולא ובמורא גדול ולא ובאותות / ולא ובמופתים /אלא בהיסוס, בצעדים קטנים, בהולת חושך ברוך/ בדבקות / ובכוונה / ובדיוק / ובאהבה / נושאת סימנים קטנים כמו קמטי הזמן העובר, וחילופי עונות, גופי המשתנה, פניני געגועי, ועצירות רבות לשאול מה// יוצאת ממצרים.
(מתוך "עושות סדר", הגדה של 'ניגון נשים')
אהבתיLiked by 1 person
על חירות וחיפוש וחופש (שפתאום שמתי לב שהם מאותו השורש) ומוות שכנראה הכרחי לצורך לידה מחדש. וכל זאת בעיצומו של חג החירות. היציאה מעבדות לחירות מחייבת את היציאה המודעת (שכן בוחרים בה) למסע ארוך במדבר חסר רחמים דל בחיים, עירום וחשוף כל כך. כמו מול הנחשול – יפה, נורא ונפלא עד שאין ברירה אלא לעמוד מולו בכניעה, ענווה וקבלה מלאה.
קוראת שוב ומתמלאת מחשבות – שוב.
תודה
אהבתיLiked by 1 person
"משהו ממני חייב למות כדי שאוכל לחיות" זה חזק. בדיוק בשבילי עכשיו… תודה על האומץ וגילוי הלב…
אהבתיLiked by 1 person
ספר מעניין ומרתק, אני מזדהה עם כל כך הרבה תיאורים פה בספר…. מצפה לקרוא את פרקים הבאים…
אהבתיLiked by 1 person
תגובה מהבטן: בפרקים הקודמים נסחפתי בגל העוצמתי של קופה קבנה.
והיום אני עם האיילה בשלג.
תודה.
אהבתיLiked by 2 אנשים