"אם ניסיתם להתאים את עצמכם לתבנית כלשהי וכשלתם, יש להניח שמזלכם שיחק לכם. אתם אולי גולים מסוג כלשהו, אבל הגנתם על נשמתכם… גלות אינה דבר שיש לרצות בו לשם ההנאה שבו, אבל מאידך ניתן להפיק ממנה רווח בלתי צפוי."
פרק 34: מנחות הגלות
פרק 35: ראשומון
פרק 36: תרבות של מחלוקת
*כדי להגיב אין צורך למלא כתובת אימייל או אתר אינטרנט בתיבת ההודעות, אך אשמח אם תרצו להוסיף את שמכם על מנת שתגובתכם לא תופיע כ'אנונימי'
שואל את עצמי: ומה עם החץ, בינתיים?
אהבתיאהבתי
אוריאל היקר, הדברים שלך מרגשים אותי. אני שומעת בהם צליל חדש במעט; של התבוננות, דברים שמחלחלים, שאלות פתוחות. במובנים רבים אלה, לטעמי, מברכותיה של השמיטה. לגבי הקשר בין גלות וגאולה, אני תוהה ביחד איתך… תודה לך.
טל יקרה, אחותי השומטת: כמה יפה לראות איך הסקרנות והפתיחות שלך לשינויים יכולים להעשיר ולשמח בכל מצב. דוגמה נפלאה ל "כוחה של סקרנות" 🙂
ושוב תודה, לארי, על עוד ציטוט מרחיב לב ודעת! מצפה בסקרנות לעוד…
תודה, איריס. כמובן… זהו ציטוט מדויק שלך, נכון?
אורי היקר, ממשיכה להוקיר את העולמות החדשים שאתה פותח פה דרך הפרשנויות הרגישות שלך. אני לא מפסיקה ללמוד!!
נילי ועמיחי- ברוכים תהיו. מרתק לראות מהו הפסוק שנגע בכם הפעם. תודה על השיתוף!
אהבתיאהבתי
רחל,
אני סופג לאיטי את החומר המחלחל. שאכן השמיטה היא עניין יום יומי ומתחייבת בכל דיון, כי הפנים הרי אינם הרמטיים ותמיד יש את הלכאן ולכאן.
והפרשנות נובעת בעיקר מכך שהאדם הוא תבנית נוף מולדתו ונסיונו. אין כאן "אובייקטיבי", עם כך היומרה הלוגית לפרש דברים.
אני לומד שעיבודה של הגלות בהבנת מכותיה היא היא הגאולה, אך תוהה ביני לביני:
מה מרגיש אדם הגולה לפי הרגשתו לפעמים, יותר מפעם אחת בארצו שלו. הגם זו גאולה? האם עלינו לאחוז בגלות, או טוב לנו שתאחז בנו, כדי להבין את גאולת השמיטה טוב יותר, אבל גם כל הזמן?
אין לי תשובה. ואם יש לך אשמח.
בכל מקרה מסקנת הביניים שלי, כמו שלך, האגדה התלמודית לעולם תקבל את פירושיה הנוספים והמפתיעים
כעוגן. זאת רוח מנשבת של נחמה רעננה , על פני מים עומדים בכנרת או בירדן. ואכן טוב להפוך בה כל הזמן.
למצוא בכל פעם איזו מרגלית חדשה או נשכחת במצולות הירדן הפרטי של כל אחד.
אהבתיLiked by 1 person
למחתרת השומטים שלום.
כיף לפגוש פרקים חדשים במסע… אני מאוד מתחברת הפעם לארעיות… הכל משתנה כל הזמן… בכל פעם שאנחנו פוגשים טקסט.. או את החיים… משהו השתנה בתודעה שלנו.. אנחנו קצת שונים. כל מפגש כזה הוא רענן וחדש ומלא הבטחה וסקרנות. זהו חלק מהקסם שבעולם…
תודה רחל 🙂
אהבתיLiked by 1 person
Do I contradict myself? Very well, then I contradict myself, I am large, I contain multitudes.
Walt Whitman
אהבתיLiked by 1 person
אני מזהה פה משפט שאני אמרתי לך פעם, בקפה בדובנוב 8… נכון?
כל הכבוד על הפרק הזה. מרגש אותי לראות מה יצא ממנו בסוף.
סקרנית להמשך….
אהבתיLiked by 1 person
אוה, אני מבין מה את עושה כאן.
הפרקים האלה מבקשים ממני כעת קריאה בקצב חדש. בהתחלה נסחפתי עם הסיפור ולא יכולתי להפסיק, ואילו עכשיו אני לוגם ממנו לאיטי, נעצר וחושב כמעט בכל פסקה. גם זה שמיטה.
אורי וייס
אהבתיLiked by 1 person
תודה אורי. שוב למדתי ממך משהו חדש 🙂
אהבתיאהבתי
אז אני ממשיך. קראתי שוב 3 פעמים את הפרקים האלה, שהם גדושים כל טוב (אולי מדי, לטעמי).
ואלה השאלות שעניינו אותי:
כתבת בהתחלה שהיו לך יחסים "סימביוטיים" עם הקרן. האם לדעתך גם עם הסיפור מהתלמוד?
בשיחה שלך עם שני האמנים (יפה!) ניפרדת מה"אחידות" שלך עם הקרן.
בפרק השני ניפרדת מה"אחידות" עם רבי יוחנן.
יש קשר?
ולפני שאת עונה לי, ברור לי שאני דורש גם את עצמי 🙂
אהבתיLiked by 1 person
מקסים
אהבתיLiked by 1 person
"לי ההולך/ לך הנשאר/ שני סתווים" (בוסון, שיר הייקו). כמה יופי ב6 מילים קצרות….מרגש.
אהבתיLiked by 1 person
מרגש
אהבתיLiked by 1 person
הקשבה נכונה!!
"מבקש ממני לשמוט את ההרגל המוכר של הקשבה דרוכה לתשובה שתומכת בתפיסתי, או הקשבה קצרת רוח רק לתורי לענות. להפסיק להתנצח ולנצח ולשאוף תמיד למטרה מדידה בתום כל מפגש."
תודה רבה, רחל. הדברים האלה מגיעים אלי בזמן.
אהבתיLiked by 1 person