חברים יקרים,
אני מצרפת היום, בהתרגשות גדולה, את פרקי הסיום של הספר.
מסע של שש שנים שהחל עם חץ שננעץ בלבי… מסתיים באהבה.
ככל שעבר הזמן כך הלך והתבהר לי: הצורך לשמוט דברים בחיינו הוא יומיומי, והרפייה נדיבה היא, כשם הספר, מעשה של אהבה.
אתם מוזמנים.
פרק 47: נהורא
אפילוג: אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים
לקריאה לחץ כאן
*****
היום אנחנו מתקרבים גם לסיומו של מסע משותף נוסף, כברת דרך בה הלכנו יחד כמעט ארבעה חודשים:
פרסום הספר בהמשכים, באינטרנט, פגישה מחודשת בכל יום ראשון בשבוע 🙂
אני מאמינה שהניסיון שלנו יכול להוות מודל/פיתרון מעניין גם עבור כותבים וקוראים אחרים, ולשם כך מבקשת לשמוע את הצד שלכם:
איך היתה חוויית הקריאה המיוחדת הזאת עבורכם?
ולבסוף, מה דעתכם:
האם כדאי להוציא את הספר הזה בעתיד גם בדפוס?
תודה לכם, מקרב לב, על מאות התגובות, העידוד וההזדהות!
באהבה
רחל.
*כדי להגיב אין צורך למלא כתובת אימייל או אתר אינטרנט בתיבת ההודעות, אך אשמח אם תרצו להוסיף את שמכם על מנת שתגובתכם לא תופיע כ'אנונימי'
ברוכים הבאים לבלוג ולספר של רחל מראני 
הגעתי לכאן דרך ההמלצה על הספר ב"מיזם 929" (דברים פרק טו).
אני מסכים עם הנדלזלץ: "צריך לא מעט תעצומות נפש ודמיון לדלות את הרעיון הייחודי הזה, ״שמיטה״, לא לתת לפרטים להסיח את הדעת ולפתח אותו לכדי תורת חיים מפרה" , ואף מוסיף: צריך גם לא מעט כישרון כתיבה כמו שלך.
תודה על ההשראה.
נהניתי גם מתגובות הקוראים!
אלכס
אהבתיאהבתי
איזה סוף יפה לספר! כל כך מדוייק….מחכה שתוציאי אותו כספר מודפס ואתן אותו כמתנת ראש השנה… לחברים. תמשיכי לכתוב – נהניתי מכל רגע, וגם קיבלתי הרבה תובנות. תודה על הליווי במסע החיים….. באהבה מימי
אהבתיLiked by 1 person
רחל היקרה,
נפל נהורא. אסימון התובנות הראשונות ופינוי מקום לבאות.
שמח מאד בשבילך על סוף המסע החתרני והעשיר הזה, נטול ההנחות.
נראה לי שתם ולא נשלם. הדברים צריכים לחלחל ולהועיל לרשות הפרט והרבים.
וכפינאלה למסע הטוב שלך קבלי את הי ציוניוני הדרך עם אשמן-זעירא ונחמה הנדל. אצלה ננעץ רק קוץ בלב, בין ירדן לכנרת…
שירת הנודד
הגבעטרון
מילים: אהרון אשמן
לחן: מרדכי זעירא
היי ציוניוני הדרך
אבנים לבנבנות
טוב לשוט, תרמיל על שכם
אל בלי אן הרחק לנדוד
בין איילת ומטולה,
שם עייפתי ואשב.
פרח חן לקטוף חפצתי,
וננעץ לי קוץ בלב.
היי ציוניוני הדרך…
את היקום פתאום לפתע,
ערפילים הליטו לוט
תכול מרחב גזלו ממני
שתי עיניים כחולות
היי ציוניוני הדרך…
בין איילת ומטולה
תרמילי נפל בגיא
יד רכה שם בליל חושך
גזזה מחלפותי
היי ציוניוני הדרך
אבנים לבנבנות
לא אצא עוד, לא אפליגה
אל בלי אן הרחק לנדוד.
הצלחה רבה, גם בפרינט,
אוריאל
אהבתיLiked by 1 person
"הצריף נשרף.
אפשר לראות
את פני הלבנה."
הבקר נולדה אצלי הבקר מנגינה חדשה למילים האלה,אמן 🙂 תודה על ההשראה
איז'ו
אהבתיLiked by 1 person
רחל יקרה, במקום לחכות לפרקים חדשים קראתי אתמול את כל הספר מההתחלה. תענוג.
הסטרוקטורה הייחודית של שילוב הסיפור התלמודי במציאות שלך היא לא פחות ממבריקה.
הרבה אנשים יודעים לכתוב, אבל את מצטיינת בשילוב טבעי של סוגות שונות. משכנע מאוד.
אהבתיLiked by 1 person
האמן לוסיאן פרויד אמר: אני לא מצייר ציור, אני יוצר מקום.
הספר שלך היה מקום בשבילי. פיניתי לו זמן כל שבוע, נסעתי איתך במכונת זמן, בהגיון ובדמיון המוזרים שלך, שלא תמיד נהירים לי אבל כן קשורים אלי ואל האמנות שלי.
לכך התמכרתי ואחסר מעתה
אני מנופף בידי לשלום לך, לרבי יוחנן ולריש לקיש
כל השאר, רחל, לא חשוב.
אהבתיLiked by 1 person
גיליתי את הספר בפייסבוק בשישי, וקראתי את כל הפרקים בסוף השבוע כאילו גיליתי את עצמי.
בהערכה עמוקה,
רונית
אהבתיLiked by 1 person
רחל, תודה על הזכות להשתתף בניסוי מרתק, מקורי ומוצלח.
הספר שלך אינו מיועד לקריאה אחת ויחידה, הוא מעורר הרבה מחשבות ושאלות פנימיות, וארצה לחזור ולעיין בו בהמשך. מהתחלה ועד הסוף ולהיפך, ולקפל את האזניים של הדף, מתי שמתחשק לי.
צאי לדרך. תני את המתנה הזאת לעוד הרבה אנשים
עוד ניפגש
אורי וייס
אהבתיLiked by 1 person
תודה רבה על המתנה היפה שהענקת.
אני קוראת את התגובות המרגשות ובטוחה שכדאי להוציא את הספר לאור!
אהבתיLiked by 1 person
אין שאלה: אחוז הקוראים באינטרנט/דיגיטלי בטל בשישים מקוראי הדפוס, והספר צריך להגיע לרבים ככל שאפשר.
אהבתיLiked by 1 person
אפילוג הוא גם סוג של שמיטה מסוימת. כמה מרגשת הפרידה הזו. מחבק אותך ומודה לך על המסע.
עכשיו אני יכול להוסיף כי בעצם אפילוג של משהו אחד הוא פרולוג למשהו הבא.
אהבתיLiked by 1 person
רחלי יקירתי,
הפינאלה, כמו לאורך כל הספר, מרגש עד מאד. צר לי שכבר אין לי למה לחכות שכבר לא יגיעו עוד פרקים…
בשבילי הספר לא היה "הפתעה" כי הרי אנו מכירות כל כך הרבה שנים ותמיד היית מוכשרת ויודעת להתבטא. אני מקווה שכתיבת ספר עשתה לך טוב ואני מקווה שאקרא עוד דברים כתובים שלך!!
שלך,
בתיה
אהבתיLiked by 1 person
הספר וגם הבלוג מעוררי השראה.
אני שוקל לפרסם את ספרי הבא בבלוג, כשיהיה מוכן, אבל אני פחות אמיץ ממך.
אהבתיLiked by 1 person
רחל ושומטים יקרים.
כמה מדוייקת המוסיקה שלך רחל. כמו חץ שנשלח מן הלב וחדר אל הלב. האמת שלך ריגשה אותי מאוד ונגעה בכל החושים. אני חושבת ששווה להוציא גם ספר כי יש מי שמתחבר לפורמט הבלוגי ויש קהלים שיכולים להרוויח מאוד אבל יתחברו לפורמט המודפס… שמיטה היא לא עניין של מה בכך 😉 זה לא זמן לספוקלציות… זה זמן לגם וגם וגם וגם…
סקרנית לגבי המשך המסע. בבקשה תמשיכי לספר לנו אותו..
חיבוק אמיץ ותודה רבה
אהבתיLiked by 1 person
שוב מסכימה עם כל מילה!
בברכת השומטות האמיצות….חיבוק לשתיכן
אהבתיLiked by 1 person
כל הכבוד, בעיני את פורצת דרך ובכל זאת הספר המודפס הוא מה שנשאר, אורה אחימאיר
אהבתיLiked by 1 person
רחלי יקרה, זה לא סוד שאני אישית מאוד אוהב את הספר, ומההתחלה רוצה לדפדף בו.
להזכירך, לדפדף מגיע מלשון דף…
שלך בידידות חמה
נתן
אהבתיLiked by 1 person
מצטרפת לבקשה. תודה רבה.
אהבתיLiked by 1 person
מצטרפים ל"נתן החכם".
הפרסום באינטרנט מגניב, אבל צריך גם ספר רגיל לדפדוף ומתנות. אל תהססי, רק לחברים של נתן ושלנו צריך מהדורה 🙂
יהודה ורונית כץ
אהבתיאהבתי
ספר אמיץ ומעורר השראה
אהבתיLiked by 1 person
אנחנו לא מכירות ואני מקווה שזו לא תיחשב לי חדירה לפרטיות: אני אוהבת אותך רחל.
דבריך נגעו עמוק בלבי.
תודה.
אלינור
אהבתיLiked by 1 person
אני בתחושת התעלות.
כל מילה נוספת עכשיו מיותרת.
חיים
אהבתיLiked by 1 person
וואוו………..
סיום קסום לספר יפהפה.
תודה לך על המתנה, רחל.
אהבתיLiked by 1 person
רחל ,
לא יכולתי לפלל לסוף יותר טוב מזה
גם השלמה , גם הבנה וגם שיחרור
נהניתי והתמכרתי לא יודעת מה יהיה עכשו בלי הבלוג שלך
סקרנית לדעת מה יהיו צעדייך הבאים שבודאי יהיו לא שגרתיים
תודה על השיתוף
אהבתיLiked by 1 person