פרקים 8,9,10

חג חירות אביבי ושמח!

"כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִּהְיֶה לוֹ
אֵיזוֹ מִצְרַיִם,
לִהְיוֹת מֹשֶׁה עַצְמוֹ מִתּוֹכָהּ
בְּיָד חֲזָקָה,
אוֹ בַּחֲרִיקַת שִׁנַּיִם".

כך כותב אמנון ריבק בשירו היפה כָּל אָדָם צָרִיך מִצְרַיִם, אותו ניתן לקרוא במלואו כאן: http://leratzon.blogspot.fr/2009/04/blog-post_17.html

ועל "מצרים" שלי – אתם מוזמנים להמשיך ולקרוא בפרקים הבאים.

פרק 8: בוכה במרתפי כלאו
שקט.
זה מה שרציתי יותר מכול. להיות בשקט.

פרק 9: שלומי קשור בחוט אל שלומך
טוב, הרהרתי עוד קצת.
זה נכון, אי אפשר להכחיש שאני אוהבת את הקשר שלנו.

פרק 10: כל פרידה היא
באמת? שואל אותי אישי בדאגה. באמת כול זה הכרחי? רק יצאתם לשנת שבתון, לא?
אבל אני ממשיכה להישאב פנימה.
הסרט על "ספר החיים והמתים הטיבטי" מצליח להפנט אותי. וגם קולו העמוק של הזמר ליאונרד כהן שמקריין בו…

 

*כדי להגיב אין צורך למלא כתובת אי מייל או אתר אינטרנט בתיבת ההודעות, אך אשמח אם תרצו להוסיף את שמכם על מנת שתגובתכם לא תופיע כ'אנונימי'.

פוסט זה פורסם בקטגוריה פרקי הספר. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

8 תגובות על פרקים 8,9,10

  1. צבי הגיב:

    הגעתי לכאן בעקבות ההמלצה של הסופרת אורה אחימאיר באתר מוטק'ה. אני מסכים עם כל מילה, וממליץ לך לפרסם אותה בבלוג !
    http://www.motke.co.il/index.php?idr=440&v=60&pid=154430

    אהבתי

  2. סיגל קרומר הגיב:

    ו… תודה על השיר של זלדה

    Liked by 1 person

  3. סיגל קרומר הגיב:

    המנוחה היא התנאי המוקדם לריפוי…
    והשבוע שמעתי מאישה חכמה (ששתינו מכירות ואוהבות) את הדבר הבא:
    depressed = deep rest
    התקופה שלעיתים נתפסת בעינינו כדכאון היא אולי אותה תקופת מנוחה עמוקה המאפשרת לנפש למצוא את דרכה אל הריפוי.
    תבורכי!

    Liked by 1 person

  4. נעמי הגיב:

    יוצאת ממצרים/ חגית אקרמן

    לא ביד חזקה / ולא ובזרוע נטויה / ולא ובמורא גדול ולא ובאותות / ולא ובמופתים /אלא בהיסוס, בצעדים קטנים, בהולת חושך ברוך/ בדבקות / ובכוונה / ובדיוק / ובאהבה / נושאת סימנים קטנים כמו קמטי הזמן העובר, וחילופי עונות, גופי המשתנה, פניני געגועי, ועצירות רבות לשאול מה// יוצאת ממצרים.
    (מתוך "עושות סדר", הגדה של 'ניגון נשים')

    Liked by 1 person

  5. vitirose הגיב:

    על חירות וחיפוש וחופש (שפתאום שמתי לב שהם מאותו השורש) ומוות שכנראה הכרחי לצורך לידה מחדש. וכל זאת בעיצומו של חג החירות. היציאה מעבדות לחירות מחייבת את היציאה המודעת (שכן בוחרים בה) למסע ארוך במדבר חסר רחמים דל בחיים, עירום וחשוף כל כך. כמו מול הנחשול – יפה, נורא ונפלא עד שאין ברירה אלא לעמוד מולו בכניעה, ענווה וקבלה מלאה.
    קוראת שוב ומתמלאת מחשבות – שוב.
    תודה

    Liked by 1 person

  6. ינאי הגיב:

    "משהו ממני חייב למות כדי שאוכל לחיות" זה חזק. בדיוק בשבילי עכשיו… תודה על האומץ וגילוי הלב…

    Liked by 1 person

  7. ספר מעניין ומרתק, אני מזדהה עם כל כך הרבה תיאורים פה בספר…. מצפה לקרוא את פרקים הבאים…

    Liked by 1 person

  8. אמירה דיין הגיב:

    תגובה מהבטן: בפרקים הקודמים נסחפתי בגל העוצמתי של קופה קבנה.
    והיום אני עם האיילה בשלג.
    תודה.

    Liked by 2 אנשים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s