ברוכים הבאים לבלוג ולספר של רחל מראני

שלום רב לכם חברים יקרים!!

חג שמח!

זמון רב עבר מאז ההתכתבות האחרונה בינינו – ואני מקווה בכל לבי שהמייל הזה מוצא אתכם בטוב!!

קודם כל, ברכות חמות ואיחולים עם תחילתה של השנה החדשה. שתהא שופעת בבריאות ובשמחה – לכם וליקירכם.

בנוסף, רציתי לעדכן אתכם, בהתרגשות רבה, שספר חדש שלי רואה אור ממש בימים אלה

שמו בישראל: "נדיבות טובה – על נתינה, חמלה ואסירות תודה". 

המשורר רוני סומק כתב:

והנה בא ספרך על 'נדיבות', והוא נפלא בעיני, והוא נורה מלב ופוגע בלב.

הדוגמאות הן עמוד השדרה ואת יודעת לסדר את העקרונות על מסילת רכבת כאשר הקטר הוא את.

הוא יכול להיות בקלות ספר קאלט.

באהבה, רוני סומק.

מה יש בספר?

כמו "לשמוט, סיפור אהבה" גם כאן מדובר במסע אישי לברור שאלה שמסקרנת אותי.

בספר הקודם בדקתי, בין השאר, את המונח "שמיטה", כלומר היכולת שלנו להניח, להיפרד מדברים מחיים, לקבל שינויים באהבה.

ואילו כאן אני בודקת נושא אחר: מהי נדיבות נכונה?

זוהי שאלה שמסקרנת אותי מאד כבר שנים רבות, גם לפני עשר שנותי בעולם הפילנתרופי כמייסדת "הקרן למצוינות בתרבות".

וכמובן, בדומה לספר הקודם, גם הספר "נדיבות טובה" מתחיל במסע אישי שלי – אבל מתרחב אל דברי הגות, מחקרים, שירים וסיפורים – מתרבויות מערב ומזרח, עתיקים וחדשים.

ביניהם גם דבר שריגש אותי במיוחד: עשרות עדויות (!) של חברים שהסכימו לשתף מחייהם ממש, באומץ וברוחב לב.

הוא בודק, למשל, את השאלות:

• מהי נדיבות טובה? ומה לא?
• מה יותר קל, לתת או לקבל?
• מה מסתתר מאחורי הצירוף המפתיע "אסיר תודה": מה הקשר בין אבירות לתודה? מי פה האסיר, מי הסוהר?
• מה ההבדל בין גוננות לבין תמיכה בילדים?
• איך מאזנים בין נדיבות לזולת ונדיבות עצמית?
• אלטרואיזם – מה מגלים לנו מדעי המוח?
• מה נוכל ללמוד מחז"ל ומהרמב"ם, מהבודהה ומהשומרוני הטוב, ואפילו מג'וחא?
• וכמובן, מעל הכול: כיצד נוסיף נדיבות טובה לחיינו, ונרומם את הנפש?

להנאתכם, הנה הסיפור הפותח את הספר, ומרמז על רוח הדברים. הוא נקרא "חידת הנדיבות":

יום אחד, אישה זקנה שגרה בין הים להרים, מצאה אבן יקרה בערוץ הנחל.

בשובה הביתה פגשה בהלך רעב שעבר בדרך, והציעה לו לחלוק עמה מפת הלחם ומהמים שברשותה. כשפתחה את תרמילה הבחין ההלך באבן היקרה. הוא התפעל ממנה מאוד, וביקש מהאישה שתיתן לו אותה.

האישה הושיטה לו את האבן ללא היסוס, והוא מיהר ללכת לדרכו, שמח על מזלו הטוב.

הוא ידע שאם ימכור אותה, לא ידע רעב כל חייו.

אך כעבור ימים אחדים שב ההלך אל האישה והחזיר לה את האבן.

"מדוע?" היא שאלה.

"הירהרתי בדבר," הוא ענה. "האבן שנתת לי יקרה מאוד, אבל אני מחזיר לך אותה בתקווה שאוכל לקבל ממך משהו אחר – רב-ערך עוד יותר…

האם תוכלי לגלות לי מהו אותו דבר בקרבך שאיפשר לך לתת לי את האבן?"

אם אתם מתעניינים בנושא –

כאן אפשר לקרוא כמה פרקים לדוגמה (מתחת לתמונה):

http://www.kinbooks.co.il/page_30668

הספר ניתן לרכישה כעת בכל חנויות צומת ספרים, וברוב חנויות סטימצקי והפרטיות.

למעדיפים ספר דיגיטלי הוא נמצא בכל האתרים הרלוונטים, למשל בע-ברית:

https://www.e-vrit.co.il/%D7%A0%D7%93%D7%99%D7%91%D7%95%D7%AA_%D7%98%D7%95%D7%91%D7%94-details.aspx

 🙂 ובעוד פחות מחודש, כשנסיים את ההקלטות, ניתן יהיה גם להאזין לו

שתהיה לכם שנה נהדרת, משופעת בסיפוק ובנדיבות טובה!

בתודה ובאהבה,

רחל

חברים יקרים,

מקווה ששלומכם בטוב!

חגיגות שבוע הספר לפנינו, ואני שמחה לעדכן אתכם על המשך מסעו של "לשמוט, סיפור אהבה", וגם על ספר חדש שנכתב בימים אלה.

לשמחתי, "לשמוט" ממשיך למצוא לו קוראים חדשים כל הזמן.

הוא ממשיך גם לזכות בביקורות נפלאות – למעלה משנה מאז ראה אור בדפוס, ושנתיים מאז המסע שלנו בבלוג (!).  אני מוקירת תודה גם למאות הקוראים שטרחו וכתבו אלי מכתבים אישיים, ושמחה לראות איך כל קורא מוצא בו זווית משלו, כזו המיוחדת עבורו, רלוונטית לחייו… באמת סוג של פלא.

הנה, לדוגמה, סקירה מרגשת מתחילת השבוע הנוכחי, מאת שרית פליין בבלוג המשובח "אוצר מילים". וכך היא נפתחת: "אחד מסימני ההיכר לספר שנכנס לתוכי הוא כאשר אני נעצרת במהלך הקריאה ושולחת לחברות נפש, ושותפות למסע החיים, וואטסאפים עם צילום הכריכה והשאלה ״קראת אותו??״. במהלך השעות האחרונות זה בדיוק מה שקרה לי עם ספרה של רחל מראני, ״לשמוט, סיפור אהבה״ (הוצאת דביר). סיפורה האמיתי, האישי, ויחד עם זאת כל כך אוניברסלי".  ייחודה של הסקירה הזאת בעיניי היא בהשוואה המקורית שהיא עורכת בין  מבנה הספר למודל הקלאסי "מסע הגיבור" של חוקר המיתוסים ג'וזף קמפבל.   http://saritflain.co.il/?p=5225

ומה עוד?

גיליתי מנהג מאד יפה בארצנו: אנשים מזמינים ידידים לביתם כדי לדבר על ספר שאהבו! זכיתי להכיר חברים במועדוני קריאה, בתי מדרש, סנגהות בודהיסטיות, מנהלים, קבוצות של מטפלים ומטפלות, ועוד. על מה מדברים? סיפור השמיטה האישי שלי, פרידות ושינויים אצל כולנו, רבי יוחנן וריש לקיש, מצוינות, כתיבה, הקשבה נכונה, דיוק פנימי, וכמובן על אהבה.

השבוע אפגש עם שתי קבוצות חדשות, וגם אהיה בשבוע הספר, בדוכנים של דביר, כנרת-זמורה. אם אתם באזור, אנא בואו להגיד שלום: בתל אביב ב 11.6 – בשעה 20:00    בירושלים ב 15.6 – בשעה 20:00

או אולי בגליל?

לכבוד הוא לי לקחת חלק השנה ב'לא בשמיים'  – הפסטיבל האיכותי לנושאים יהודיים-ישראליים. הוא יתקיים בגליל בתאריכים 4-6 ביולי, אירוע מס' 9, יום שלישי בערב, שיחה עם ליאת רגב : "רבי יוחנן וריש לקיש: הסיפור האמיתי על שמיטה ואהבה."   כל הפרטים לפסטיבל העשיר: http://www.lo-bashamayim.org.il/

וחוץ מזה…

אני בעיצומם של מחקר וכתיבה של ספר חדש. בעיצומו של התהליך החוזר הזה שמשלב בין תסכול ועונג, חשש ועניין רב…

הנושא המרכזי הוא "נדיבות", אותו דבר הידוע בחיינו כמעניק אושר, סיפוק ומשמעות. אלא ש…המציאות קצת מתעתעת, כדרכה, והדברים לא פעם מורכבים ממה שנדמה. הנה, די להתבונן בסקרנות בביטוי הנפוץ "אסירי תודה" כדי לתמוה על העניין: מי פה האסיר? מי הסוהר? ומה עניין בית כלא לנדיבות?  ולכן השאלה המרכזית בספר תהיה: מהי נדיבות נכונה?

אם יש לכם מחשבות או חוויות בעניין – אשמח לשמוע!

ולסיום, מוזמנים לצפות בוידאו הזה:  לכבוד שבוע הספר מימשתי סוף סוף את מה שרבים מכם יעצו לי לאורך המסע המשותף שלנו, והקראתי פרק מתוך הספר. אחרי התלבטויות נבחר הפרק על הטיול בפטרה, בו למדתי איך לשמוט את הפחד ואת היהירות….

למי שחבר בפייסבוק, הנה כאן:   https://www.facebook.com/rachelmaranibook/

כל טוב ושמחה שיהיו לכם,

בתודה ובאהבה

רחל

*כתובת הבלוג: http://www.rachelmarani.com

*כדי להגיב אין צורך למלא כתובת אימייל או אתר אינטרנט בתיבת ההודעות, אך אשמח אם תרצו להוסיף את שמכם על מנת שתגובתכם לא תופיע כ'אנונימי'

ח ברים יקרים,

אני שמחה להזמינכם להשקה הציבורית הראשונה של ספרי 🙂
"לשמוט, סיפור אהבה" נבחר לפתוח סדרה ספרותית חדשה, ובמקום מרגש במיוחד: בית הקפה החברתי "עדן". מקום נדיב לקהילה: מעסיק בעלי צרכים מיוחדים, עובדים יהודים ומוסלמים, מוותר על כשרות של הרבנות למען כשרות אלטרנטיבית, ועוד. לצד המאכלים והמאפים המשובחים שלו, כמובן.
הסדרה הספרותית החדשה, ביוזמתם של פרופ' רוחמה וייס ודני דניאלי, תפתח בירושלים ביום רביעי, 21.12, בשעה 20:00. דני יראיין אותי ורוחמה תרחיב על נפלאותיו של הסיפור התלמודי על רבי יוחנן וריש לקיש.  נשמח לראותכם!
מפגשים נוספים לציבור הרחב יתקיימו בקרוב גם בצפון ובמרכז, והם בנוסף לאלה שכבר מתקיימים ברחבי הארץ בבתים פרטיים. כיף גדול.

 "לשמוט, סיפור אהבה" ממשיך לזכות בהמלצות חמות בתקשורת.
מרגשת במיוחד הייתה הרשימה שהתפרסמה לאחרונה במוסף הספרים של הארץ, ע"י שלומית כהן-אסיף:
"ספר נדיר… יומן מסע-פענוח שסוחף את הקורא להתלוות אליו ולהקשיב לו…"
ואגב, מעניין לראות שהכותרת לכתבה שונתה תוך יומיים… במהדורה המודפסת היא הייתה "לפתוח את האגרוף", ואילו במהדורה הדיגיטלית "מצוינות מחוץ למירוץ"  🙂
מה מתאים יותר לדעתכם?
זה הלינק לרשימה היפה: http://www.haaretz.co.il/literature/prose/.premium-1.3135775  ולמטה גם הרשימה כולה לטובת מי שאינם מנויים על הארץ.

 "ספר יוצא דופן… אותנטי, פתוח, גלוי לב, רב-כוח בפגיעות שהוא חושף…" – כתבה גם עופרה עופר אורן בבלוג הספרותי המצוין שלה  https://ofra-offer-oren.com/2016/12/01/רחל-מראני-לשמוט-סיפור-אהבה-מה-סוד-כוחו/

 ולבסוף, אולי תרצו להאזין לתוכנית הרדיו "השבוע שלי" שארחה אותי למשך שעה, עם סיפורים ושירים שבחרתי, כולל קטעים מתוך "לשמוט, סיפור אהבה". הלינק יישאר באתר של רשת ב' עד סוף דצמבר. מוזמנים להקשיב: http://www.iba.org.il/program.aspx?scode=2052145

כתמיד, אשמח מאוד לשמוע מכם.

היו בטוב, חג אורים שמח וחמים!

שלכם,
רחל

הרשימה של שלומית כהן-אסיף, מוסף הספרים של הארץ:

"לשמוט, סיפור אהבה": מצוינות מחוץ למירוץ
יומן המסע הרוחני של רחל מראני הוא ספר מחכים ונוגע ללב של גילוי אישי בעזרת מקהלה של קולות, כאלה של חברים קרובים וכאלה מהספרות העולמית

הוצע לי לקיים סדרת הרצאות במקום המרוחק מביתי, הצעה טובה — קצת לאגו ויותר לבנק. הבעתי נכונות ראשונית, אך במקביל ביקשתי להרהר ולשוב עם החלטה סופית. כעבור שבוע ה"כמעט כן" שלי נהפך ל"לא" נחוש. בשבוע הזה יצאתי למסע אישי בעזרת ספרה הנדיר של רחל מראני "לשמוט, סיפור אהבה", ולמדתי להרפות.
ספרה של מראני הוא יומן מסע־פענוח שסוחף את הקורא להתלוות אליו ולהקשיב לו, שפרקיו הקצרים פורסמו לראשונה בבלוג שלה. ראשיתו של המסע בחץ שנתקע לה במרכז החזה, "מעט ימינה מן הלב", מלווה בתחושת צער, בלבול ועייפות. החץ החל לדמם. אט־אט הבינה הסופרת שחץ זה הוא התמרדות הגוף, הנושא משא כבד מכפי יכולתו וקורא לה לעצור את המרוץ הטובעני־התובעני של המציאות. רהויה ומהוססת היא מכריזה על "שנת שמיטה" משלה. פסק זמן מן העולם, חופש מן המציאות. שנת השבתון שלה התגלגלה לשלוש שנים.
מראני כיהנה כנספחת התרבות של ישראל בוושינגטון. עם שובה לארץ ייסדה וניהלה את "הקרן למצוינות בתרבות", מעין סטארט־אפ תרבותי. בפתאומיות היא פורשת מן הקרן ומצפה להבנה ולהזדהות מצד השותפים שנותרו ללא קברניט.
במקביל לחץ ולדימום, סמוך ליום הכיפורים שלח לה חבר במייל אגדה דרמטית וסוערת שיש בה מסר אנושי אוניברסלי, ומקורה בתלמוד הבבלי, במסכת בבא מציעא. ראשיתה בפגישה אקראית בעת טבילה בירדן בין שניים: רבי יוחנן החכם ויפה התואר ו"ראש הליסטים" שמעון בן לקיש. הפגישה מתפתחת לחברות מופלאה ולקשרי משפחה. שתי נשמות אחיות אלה, שבהמשך מכנה אותן מראני "שני גלדיאטורים", הן החוט המוביל בסיפור והמקשר בין חלקי העלילה.
האגדה על השניים אינה מסופרת ברצף, אלא בקטעים ספורדיים, והופכת מחוט מוביל למפתח. הקשב לאגדה והקריאה החוזרת ונשנית משנים את חייה של מראני ומקרבים אותה אל אוצר המקורות. היא מפענחת את האגדה בדרכה, קשובה לפירושיהם של חברים, מתרגלת איתם "את ההקשבה הנכונה" ובסופו של דבר הדברים מתלכדים לה כמו גרגרי אורז בתוך צנצנת; כל גרגר נח לו בתנוחה הנכונה.
שתי דמויות תלמודיות מנוגדות אלה מלוות אותה בשלוש שנות השבתון. מדי פעם בפעם היא מזדהה עם דמות אחרת. ופעם אפילו חלפה מחשבה בראשה: "הוי, הלוואי שיכולתי לצרף את יוחנן לוועדת ההיגוי של הקרן". עד כדי כך התיידדה עם רבי יוחנן, שהיא פונה אליו ישירות ללא התואר "רבי". אכן, ספרות זה עניין של הצלה. רבי יוחנן (גורו, חבר, אבא) יצא מדפיו הצפופים של התלמוד הבבלי ועזר לה לשלוף את החץ התקוע בחזה.
ולא רק ברבי יוחנן מדובר, אלא בעוד עשרות דמויות המוזכרות ומצוטטות בספר הזה, שאינו דומה לכל סוגה ספרותית מוכרת. מראני אוהבת ציטטות: שיר בשלמותו, קטע שירי, קטע סיפורי או הגיג מלא תובנה וחוכמה ממקום אחר ומזמן אחר. כולם חברים לאותו מסע שהיא עושה בעצמה, אבל לא לבדה: תלמוד, מיתולוגיה, זלדה, אלתרמן, טשרניחובסקי, נלסון מנדלה, דלאי לאמה, קהלת, החתול של עליסה, שיר הייקו, רבי נחמן מברסלב, קוואפיס ואיתקה שלו ובודהה שמבדיל בין כאב לסבל, ואפילו לאונרד כהן תורם את חלקו: "הכל סדוק כאן, כל דבר וכך חודר האור".
הציטטות הרבות בספר אינן בבחינת תנא דמסייע בלבד, אלא הן ספריית הנפש של מראני, שנעשית חלק מן הגנטיקה הספרותית. הציטטות הן מקהלה של קולות שמהדהדת מדי פעם בפעם ממקום רחוק או קרוב, ומהווה תמרור וגם נקודות אחיזה. לעתים הן תשובה או שאלה, והן עוזרות לה לבטא את כמיהת הלב וגם "למצוא את המקום הנכון", שלא לדבר על כמיהתה לפגוש אנשים מתרבויות שונות ברחבי העולם.
כל אלה, ובעיקר הנס שבסיפור התלמודי, שולחים אותה לבדוק את הדברים שהטרידו אותה: היא חוקרת, משתתפת בסדנאות, יונקת ולומדת לשחרר ולהרפות. המלה "מצוינות" מקבלת משמעות אחרת, עמוקה יותר.
סיפורה של מראני מודפס בשני גופנים, כתוב בגוף ראשון ומחולק לפרקים קצרים. היא בונה קשב ובונה מתח. לעתים היא מפתחת דיאלוג עם דמות זו או אחרת. לעתים האוזן הקשובה היא החברה יערה שמזכירה לה: "טעויות בניווט הן חלק בלתי נפרד מכל מסע" (יערה גם מזהה שחסר בכתב היד משהו על הילדות וכך נוסף פרק המשתף את הקורא גם בקטעי ילדות). היא מתווכחת עם עצמה, משתפת במיילים בן שיח הנמצא רחוק. היא אפילו כותבת לרבי יוחנן ולריש לקיש, לשניהם יחד ולכל אחד לחוד, ובינתיים משהו מתרחש במסע שלה: "אני נמשכת למעלה, וזה חזק ממני, מרצונותי או מתוכניותי. נעה בתוך תנועה קדימה, ועם זאת, חדשה לגמרי".
באחד הקטעים המופלאים בספר מראני משתפת את הקורא במסע ל"סלע האדום". היא רכובה על פרדה לבנה המעפילה להר. הפרדה פותחת בדהרה מטורפת במעלה השביל הצר: "ממש לא בא לי למות עכשיו, לא מהפזיזות שלה וגם לא מהפחד שלי… בהבזק של רגע משהו בתוכי הסכים להיכנע. לוותר על המאמץ לבלום אותה. לשמוט, להתחיל להירגע. לנשום… לפתוח איכשהו את האגרופים הקמוצים. להתבונן מסביב ולהתמסר למה שקורה".
לא, היא אינה הופכת את יצירתה לספר עצות חדשות או שחוקות לקורא, אלא מספרת בכנות משכנעת ונוגעת על מסע אישי, ועושה זאת בדיוק מקסימלי. הקורא מגלה הזדהות ואמפתיה לחיפוש ולקילוף הקרעים. היא אפילו מחפשת את מהות שמה. מנסה להבין את הקשר בינה ובין רחל אמנו ורחל הסבתא הפרטית שלה.
במסע הזה המים נושמים והים נושם. על עטיפת הספר: צילום של ים ויד ארוכה מושטת למים. הפגישה הראשונה של רבי יוחנן וריש לקיש היתה במי הירדן. את הצמתים בחייה היא רואה כנהר: "הנה הנהר הגדול שבו זרמתי מתפצל כעת ליובליו, ואני נקראת להתקדם בו לאפיק מסוים, ובכך להתרחק מחלק מחברי בנתיבים השונים. נמשכת אל עבר גדה לא נודעת".
קשה לי לסיים את ההתרשמות האישית מ"לשמוט, סיפור אהבה" בלי לצטט את סיפורו של הנזיר שמראני מביאה (פעמיים!) לקורא: "נזיר שהיה בדרכו להרים הרחוקים עלה בשמחה על רכב שנסע באותו כיוון. לאחר יומיים של דהירה קדימה ודווקא לקראת ערב, בלב המדבר המחשיך, ביקש פתאום לעצור ולאפשר לו לרדת. 'אבל למה?' השתומם הנהג, 'אין כאן כלום מסביב! מה תעשה פה עכשיו לבדך?'
אני אשב פה בשקט ואחכה בסבלנות, עד שגם הנשמה תגיע'".
ומשהו בשביל הנשמה שלי: אני מדמיינת פגישה, רחל מראני ואני ב"חברותא" קוראות אגדה מן התלמוד או שירים של זלדה. אז קבענו פגישה מול הים?

*כדי להגיב אין צורך למלא כתובת אימייל או אתר אינטרנט בתיבת ההודעות, אך אשמח אם תרצו להוסיף את שמכם על מנת שתגובתכם לא תופיע כ'אנונימי'.

חברים יקרים,

כמה נעים לשוב ולברך אתכם לקראת השנה החדשה!! 

וגם לעדכן, בהכרת תודה ובשמחה, בהמשך דרכו הטובה של הספר: 

בהמלצות חדשות ומרגשות:

אוהד נהרין, בת שבע – "חוויה מהנה, עשירה, מאתגרת חושים ודמיון, ספר מאיר עיניים ומחשבות, מלמד… אוהב את הכוריאוגרפיה שלו… מדוייקת".

המשורר רוני סומק  – "אהבה יש. סיפור יש. והשמיטה? אני כקורא יותר מששמטתי קצרתי. תודה!". 

וגם בתקשורת רבה לקהלים מגוונים:  

"אגדה עתיקה משנה חיים" – ראיון עומק עם אריאל הורוביץ במוסף שבת של העיתון 'מקור ראשון"  לקריאה.  

"ספר דרמטי" – דן מרגלית ב'ערב חדש'  לצפייה     

"ספר מצוין! תובנות יהודיות ובודהיסטיות… תובנות אוניברסליות, על החיים" – אמילי עמרוסי ופרופ' יובל אלבשן, רשת ב'.

"ספר סופר–מעניין…מאד הזדהיתי" – שעה עם ורדה רזיאל ז'קונט, רדיו ללא הפסקה.

"ספר שקראתי בנשימה עצורה, שהוביל אותי למסע של המחברת לשינוי המיוחל, ולמסע פנימי עוד יותר לתוך עצמי" – שמחה סיסי מן, מגזין 'חיים אחרים'.

(אגב, מנויי הפייסבוק הרוצים פירוט מוזמנים לבקר תמיד בדף הספר/בלוג  https://www.facebook.com/rachelmaranibook/?ref=aymt_homepage_panel)

 בנוסף, מהשבוע ניתן גם להאזין ל"לשמוט, סיפור אהבה". כך בפשטות; במכונית, ברכבת, מול הים…  וכן, בסוף החלטתי לצאת להרפתקה חדשה – והקלטתי אותו בקולי. בלינק המצורף ישנם שני פרקים להאזנה חופשית, אם תרצו לנסות. בחרנו בקטע מתוך הפרק הראשון "החץ", ובפרק הרביעי "פגישה על המים" – והמבין יבין…    http://books.icast.co.il/ספר/לשמוט-סיפור-אהבה

 ומה יתחדש בשנה הבאה? הגיע הזמן, כך נראה, למפגשים עם קוראים.

מפגשים לשיחה על נושאים שונים שעולים מן הספר, כמו: השמיטה בחיי היום יום, תבניות וקשרים כובלים, חברות, בדידות, כוחה של אמנות, תהליכי כתיבה, דיבור והקשבה נכונה, אהבה…וגם מהי באמת הצלחה ומהי מצוינות? קבוצות-קריאה, קבוצות לימוד ועיון, קבוצות של חברים וחברות טובים – מי שמעוניין לארח מפגש כזה מוזמן לצור קשר איתי או עם עדי שטרסמן במייל  adi.strasman@gmail.com. תודה.

שנה נהדרת שתהייה לכם ולכל אהובי לבכם!!

שלכם,

 רחל 

להמשיך לקרוא ←

חברים יקרים,
מקווה שאתם בטוב, ושאתם חוגגים איתנו את שבוע הספר 🙂     
ואולי תרצו לעודד כעת גם את חבריכם לרכוש עותק מודפס של "לשמוט, סיפור אהבה", בהנחות גדולות. הזדמנות בת שבועיים…
אתם מוזמנים בכל לב! תודה!

והנה, בעיצומן של החגיגות הוזמנתי גם להקליט את הספר. 
אז באתי לנסות…ונהניתי מאד מהחוויה המיוחדת ומהיחס המקצועי של Icast, החברה שעושה נפלאות בתחום http://books.icast.co.il

יחד עם זה, מצאתי עצמי גם מתלבטת בשאלה מעניינת:
מה בעצם נכון יותר: לספר אותו בקולי, או אולי להפקיד את העניין בידיה של קריינית מקצועית?
מה דעתכם?

'על כל פנים' כפי שהיה אבי פותח כל שיחה, "לשמוט, סיפור אהבה" ממשיך לעשות את דרכו בעולם במגוון עשיר של פורמטים:
הוא החל כידוע כאן, כבלוג בהמשכים, ראה לאחרונה אור כספר מודפס וגם כספר דיגיטלי, ותוך זמן קצר ניתן יהיה גם להקשיב לו, אפילו מול הים הרחב עם רחש הגלים ברקע…

ובינתיים, אני שמחה מאד להזמין אתכם להאזין כבר השבוע לשיחה על הספר בשידור חי, שיחה בת שעה עם בני עורי בתוכניתו "ארץ הצבי" בקול ישראל, ביום שלישי בין 9:00-10:00 בבוקר.
הראיון ישאר זמין כהקלטה בלינק הזה  במשך כמה שבועות נוספים.

http://www.iba.org.il/program.aspx?scode=2070361

וכאן, אם תרצו, ראיונות מוקלטים קודמים:

ליאת רגב, "בשלוש":
"רחל מראני, נספחת התרבות לשעבר של ישראל בוושינגטון, ומי שייסדה את "הקרן למצוינות בתרבות", יום אחד, באמצע החיים, מחליטה
לעזוב הכל, את כל העשייה האינטנסיבית והמבורכת, ופשוט לשמוט… למה?
ספר מקסים…תובנות חכמות…צריך המון אומץ לעצור בחיים…אני מאוד ממליצה על ספרה היפה של רחל מראני "לשמוט, סיפור אהבה."

הראיון מדקה 01:00 http://www.ifat.com/VT/ItemNew.aspx?ID=7088229

דליק ווליניץ וד"ר רות קלדרון , "מדרש ראשון":
"כל מי שיש לו מהמורות בדרך או ספקות מוזמן ללמוד משהו מדרכה של רחל מראני… הפלא של המקום הפנוי… לא רק אנחנו ממליצים, גם הנדלזלץ כתב: 'המסע שלה מרחיב דעת, גוף
ונפש. הוא סייע לי לצאת ולחזור לדרכי שלי.' אתם מוזמנים לקרוא את "לשמוט, סיפור אהבה".

מודעות של יומיום, מדרש ראשון, רדיו מהות החיים (מדקה 00:28:45)

אז שוב תודה לכם על כל התגובות החמות, על רכישת הספר, על הרוח הטובה.

באהבה,

רחל

חברים יקרים,

אני שמחה ונרגשת לבשר שנולד לי, במזל טוב, תינוק חדש!

כן, "לשמוט, סיפור אהבה" שפורסם פה כבלוג בהמשכים, רואה כעת אור כספר מודפס בהוצאת דביר, כנרת, זמורה-ביתן.

כ-9,000 מבקרים מרחבי העולם, מאות מגיבים בבלוג – וכעת גם בפורמט הישן והטוב!
בתודה חמה לרבים מכם שביקשו לגעת בדפים 🙂

"סוחף, מרגש, מעורר השראה!"
"מסע אישי נדיר בין תובנות היהדות והבודהיזם"
"מוזר, אבל אני קראתי פה את סיפור חיי. תודה."
"כמה מפליא; האם רבי יוחנן וריש קיש הצליחו באמת לעצור את פעילות הקרן למצוינות בתרבות??"
"נהדר…מרגש…כתוב להפליא!! חייב לראות אור גם בדפוס!"  כך, בין השאר, עודדתם אותי פה בנדיבותכם .

אז הנה, כך נראה התינוק החדש – עם ההזמנה לים, כמובן:

הוא מחכה לכם בהתרגשות בחנויות ברחבי הארץ,
וגם כספר דיגיטלי, אם תרצו:

http://www.kinbooks.co.il/page_28647?bsp=24822

http://indiebook.co.il/shop/%d7%9c%d7%a9%d7%9e%d7%95%d7%98-%d7%a1%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%a8-%d7%90%d7%94%d7%91%d7%94/

מטבע הדברים, פרקי הספר אינם מופיעים יותר בבלוג, אך ניתן עדיין ליהנות משפע התגובות המרתקות.

על עטיפת הספר נכתב:

לשמוט, סיפור אהבה הוא יומן-מסע אישי, אמיץ ונוגע ללב – מתנה נדירה עבור כל מי שרוצה או צריך לעשות שינוי בחייו.

הספר הזה מתאים לכם אם אחת או יותר מהתחושות האלה מוכרות לכם:
◾אתם מתעייפים לא אחת מן הריצה המטורפת אחרי הצלחות וקריירה, ויודעים שהלב רוצה משהו אחר.
◾אתם נאחזים/אחוזים בדברים שגורמים לכם סבל: הרגלים, פחדים, רכוש, צורך בשליטה, תפקידים כפויים.
◾אתם קשורים ביחסים מגבילים או ביחסי תלות עם אנשים – ומתקשים להרפות.
◾אתם שוכחים להקשיב לגוף שלכם, גם כשהוא שולח אותות מצוקה.
◾ יש בכם געגוע לדיוק פנימי, אבל אתם חוששים להראות פגיעים.
◾אתם סקרנים ללמוד מתבונתם העתיקה של חכמי היהדות והבודהיזם, ושל משוררים ופילוסופים בני תרבויות שונות.
◾אתם אוהבים את הים.

כך כתב מיכאל הנדלזלץ על ספרה המרגש של רחל מראני:
"באמצע דרך חייה מצאה עצמה המחברת כש"חץ" נעוץ בחזה נפשה, מכאיב לגופה ועוצר את שטף תנועתה.
באומץ מעורר השראה היא שולפת את החץ מנדן נשמתה, ומתחקה אחר המיתר המתוח ששיגר אותו אי-אז אי-פעם, דרך קשת רחבה וצבעונית של תורות, דעות, סיפורים וחוויות של אנשים ונשים שחיו, כאבו וריפאו את עצמם לפניה.
בדרך אל עצמה מובילה מראני את הקוראים אל עצמם. היא איננה מצביעה על הדרך הנכונה. היא מספרת על הדרך שלה, משרטטת צמתים ושלטי דרכים שאותם מוזמנים הקוראים לעבור בעצמם. היא לומדת להרפות, להודות בפגיעותה, להשתהות, ורק אז להמשיך מתוך הבנה שלא תמיד יש 'נכון' ו'לא נכון'.
המסע שלה מרחיב דעת, גוף ונפש. הוא סייע לי לצאת ולחזור לדרכי שלי." 

חג חירות שמח לכם וליקיריכם!

תודה רבה ולהתראות,

רחל.

חברים יקרים,

אני מצרפת היום, בהתרגשות גדולה, את פרקי הסיום של הספר.
מסע של שש שנים שהחל עם חץ שננעץ בלבי… מסתיים באהבה.
ככל שעבר הזמן כך הלך והתבהר לי: הצורך לשמוט דברים בחיינו הוא יומיומי, והרפייה נדיבה היא, כשם הספר, מעשה של אהבה.

אתם מוזמנים.

פרק 47: נהורא 

אפילוג: אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים

לקריאה לחץ כאן  

*****

היום אנחנו מתקרבים גם לסיומו של מסע משותף נוסף, כברת דרך בה הלכנו יחד כמעט ארבעה חודשים:
פרסום הספר בהמשכים, באינטרנט, פגישה מחודשת בכל יום ראשון בשבוע   🙂

אני מאמינה שהניסיון שלנו יכול להוות מודל/פיתרון מעניין גם עבור כותבים וקוראים אחרים, ולשם כך מבקשת לשמוע את הצד שלכם:
איך היתה חוויית הקריאה המיוחדת הזאת עבורכם?

ולבסוף, מה דעתכם:
האם כדאי להוציא את הספר הזה בעתיד גם בדפוס?

תודה לכם, מקרב לב, על מאות התגובות, העידוד וההזדהות!

באהבה

רחל.

*כדי להגיב אין צורך למלא כתובת אימייל או אתר אינטרנט בתיבת ההודעות, אך אשמח אם תרצו להוסיף את שמכם על מנת שתגובתכם לא תופיע כ'אנונימי'

מבקרים חדשים בבלוג? מוזמנים להצטרף לאלפים שכבר נהנים!

כן, חברים יקרים, אנחנו הולכים ומתקרבים אל הסוף. בשבוע הבא יתפרסמו הפרקים האחרונים!
אני כבר ברגשות מעורבים…

ואתם?

פרק 45: אינטימיות

פרק 46 : והיה ברכה

כדי להגיב אין צורך למלא כתובת אימייל או אתר אינטרנט בתיבת ההודעות, אך אשמח אם תרצו להוסיף את שמכם על מנת שתגובתכם לא תופיע כ'אנונימי'

הפרקים הפעם קרובים ללבי באופן מיוחד, אני מודה.
"אולי דווקא שם מתחבא מפתח לכאן?"

אתם מוזמנים.

פרק 43: השביל הזה ממשיך כאן

פרק 44: לאן אנחנו הולכים?

*כדי להגיב אין צורך למלא כתובת אימייל או אתר אינטרנט בתיבת ההודעות, אך אשמח אם תרצו להוסיף את שמכם על מנת שתגובתכם לא תופיע כ'אנונימי'

"וכל אותה עת לא הפסקתי להתפעל מן היכולת החדשה שלך…
החמלה המרפאה הזאת, הנכונות לחכות בסבלנות עד שאהיה מוכנה. נוכח שם, כלומר כאן, מעניק לי מתנה נדירה, כמו תיקון על ימים עברו…
כן, סבלנות היא סוג של אהבה". 

פרק 37: בסבלנות 

פרק 38: האור הגנוז

פרק 39: בין חמה לצל  

פרק 40: תגידי מייד אם אני מפריע

פרק 41: ברוך הבא.

פרק 42: סוֹבֵב סֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ

*כדי להגיב אין צורך למלא כתובת אימייל או אתר אינטרנט בתיבת ההודעות, אך אשמח אם תרצו להוסיף את שמכם על מנת שתגובתכם לא תופיע כ'אנונימי'