פרקים 37-42

"וכל אותה עת לא הפסקתי להתפעל מן היכולת החדשה שלך…
החמלה המרפאה הזאת, הנכונות לחכות בסבלנות עד שאהיה מוכנה. נוכח שם, כלומר כאן, מעניק לי מתנה נדירה, כמו תיקון על ימים עברו…
כן, סבלנות היא סוג של אהבה". 

פרק 37: בסבלנות 

פרק 38: האור הגנוז

פרק 39: בין חמה לצל  

פרק 40: תגידי מייד אם אני מפריע

פרק 41: ברוך הבא.

פרק 42: סוֹבֵב סֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ

 

*כדי להגיב אין צורך למלא כתובת אימייל או אתר אינטרנט בתיבת ההודעות, אך אשמח אם תרצו להוסיף את שמכם על מנת שתגובתכם לא תופיע כ'אנונימי'

פוסט זה פורסם בקטגוריה פרקי הספר. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

10 תגובות על פרקים 37-42

  1. אורי וייס הגיב:

    "הנשמה אומרת: הביטי נא, ריבוא ניצוצות של טורקיז מסביב. "
    משהו נשמע לי פה מוכר והלכתי לבדוק. כך מצאתי בפרק 7. האם קשור?
    "קצת כמו בחלום ההוא שחזר אלי מדי פעם בשנה האחרונה, סיפרתי לך? עומדת בחדר, חובקת בשתי ידי כד גדול, שמנמן, עשוי מזכוכית כחולה כהה. ופתאום הוא נעשה כבד כל כך וחלקלק, ומתחיל לחמוק לי מבין הידיים… נשמט ממני לאט לאט למטה, בתנועה איטית, עד שפוגש ברצפה בבום אדיר! מתנפץ לריבואות רסיסים קטנים, מניפה של זהרורי טורקיז מסביב. ואני מביטה בהם נפעמת, ורק שואלת נו, ועכשיו סוף סוף כבר ראיתם, כבר שמעתם"?

    אורי

    Liked by 1 person

  2. רחל מראני הגיב:

    תודה רבה לכולכם – המגיבים בבלוג או בפרטי – על ההארות היפות.
    כן, אני מניחה שיש בדמות הזאת כל מה שאתם מציעים וגם עוד דברים נוספים. אני לא באמת יודעת טוב יותר מכם…
    ובכלל, "הדרשן דורש את עצמו", כידוע, וזה מה שבאמת חשוב עבורכם כעת, לדעתי.
    אריאלה יקרה, תודה לך על הליווי החכם והסבלני מן ההתחלה.
    עמית, זו מנטרה נהדרת, שווה לך!
    עודד, נעים מאוד להכיר. לכבוד הוא לי….
    וטל יקרה, תודה. והנה חלף עבר לו השבוע 🙂

    אהבתי

  3. יוסי וסרמן הגיב:

    ומה אומר על הקשר הזה ריש לקיש???
    אני מאוכזב… רציתי שזה יהיה הוא. 🙂

    Liked by 1 person

  4. עודד הגיב:

    רחל, תודה על השיר היפה של אווה קילפי, לא הכרתי.
    איננו מכירים, כבר הרבה זמן שאני מתכנן לכתוב לך ולהודות על האומץ שלך להיחשף בפני מחדש מדי שבוע. את נותנת לי הרבה כוח ועידוד בימים האלה.
    במילות השיר:
    "את מטלטלת את כול קיומי.
    ברוכה הבאה."

    Liked by 1 person

  5. מוטי הגיב:

    רחלי, הפרקים האלה פשוט יפהפיים. מאד אהבתי.
    לגבי הזולת שבספרך, האם אפשר לקרוא לו כך? מבחינתי יכול היה להיות אדם ספציפי, מורה דרך, מעין מנטור, מאהב, סתם חבר שדעתו מאד משפיעה עליך, אבל גם דמות וירטואלית או אפילו רעיון.
    וכמובן המוזה שלך לכתוב, לצאת לדרך, ללכת "בנתיבות הרוח".
    ועכשיו, משנגלה לפני, אני אומר: בוודאי, כאילו ידעתי כל הזמן.

    Liked by 1 person

  6. עמית לב הגיב:

    ממשיך להתפתח בתנופה. הפרק האחרון, לדעתי, מצוין. הכל הולך ומתרחב, הולך ומעמיק בעת ובעונה אחת.
    גם השילוב של סוגות שונות מרתק (גמרא, מכתב אישי, סיפור על ציר הזמן).
    בסוף גם אני אשתכנע במנטרה שלך ששמיטה היא סיפור אהבה 🙂

    Liked by 1 person

  7. אריאלה הגיב:

    "כן, סבלנות היא סוג של אהבה."

    כך אני מרגישה לאורך הליווי שלי את המסע שלך.
    היטבת לדייק את התחושה שלי.
    לאורך הדרך הגבתי לך על "סוד השבילים המתפצלים" ועל הסבלנות שאני לומדת בהליכה בהם.
    סבלנות שמלווה בסקרנות ובהערכה לנחישות ,לדבקות ולהתמסרות שלך לחקירה את הדרכים/שבילים.

    באהבה
    אריאלה

    Liked by 1 person

  8. טל - אחות שומטת הגיב:

    ושוב שלום למחתרת השומטים.

    איזו התרגשות. הפעם אני כולי בעומק המסתורין והנסתר… נתבך עמוק ומשמעותי בשמיטה איכותית 🙂 ושוב זה נותן לי בוקס בבטן ואני קצת מתאמצת לנשום… כמה שזה מדוייק… חייבים לחכות עוד שבוע להמשך??
    תודה רחל…

    Liked by 1 person

  9. טליה הגיב:

    חיכיתי לפרקים האלה… כמו שזירת פנינים. בשבילי הוא פשוט ההשראה שלך.

    Liked by 1 person

  10. קובי אליאסף הגיב:

    "שב ומזכיר לי ממדים נשכחים"….
    כשהגעתי למשפט הזה הייתי בוכה
    קובי אליאסף

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s