פרקים 17,18,19

 

"תגידי, את לא חוששת לספר ככה על המשבר שלך?" – זו כנראה השאלה שאני שומעת הכי הרבה מאז התחלתי בפרסום הספר.

הפרקים שלפנינו נוגעים בדרכם גם בשאלה המאתגרת הזאת.

פרק 17: "את באמת רוצה לשמוע את האמת?"

פרק 18: כוחו של גילוי הלב

פרק 19: ושערי דמעות לא ננעלו
… ואם השיעור הקודם שקיבלתי הבהיר לי שיחסים קרובים מדי, סימביוטיים, עלולים להקשות ואפילו לחנוק – זה שהגיע הפעם הציע דרך לפתוח ולהשביח אותם.

 

*כדי להגיב אין צורך למלא כתובת אימייל או אתר אינטרנט בתיבת ההודעות, אך אשמח אם תרצו להוסיף את שמכם על מנת שתגובתכם לא תופיע כ'אנונימי'.

פוסט זה פורסם בקטגוריה פרקי הספר. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

13 תגובות על פרקים 17,18,19

  1. רחל יקרה, הספר שלך עוזר לי בצמיחה ובהתפתחות שלי. תודה מעומק הלב! שבוע קל וטוב

    Liked by 1 person

  2. נפתלי הגיב:

    "חביבין עליך יסורין" = "אכלו לי, שתו לי" בלשון הקיטורין של ימינו.
    סדנא דארעא חד הוא (מסכת קידושין)

    Liked by 1 person

  3. דוד טלמור הגיב:

    את מביאה, רחל, עולם ומלואו.תודה.

    Liked by 1 person

  4. מאירה צור הגיב:

    "וואבי סאבי. זה מה שעורר בי השראה אמיתית. וואבי סאבי, כך מכנים היפנים את היופי שנמצא דווקא בפגימות, בחוסר השלמות. יופי עם דופי." מקסים. מחכה להמשך…..

    Liked by 1 person

  5. רחל מראני הגיב:

    תודה לכולכם על כל התגובות המרתקות! ותודה לליאור, אורית ויוסי על הדיוקים.
    לעמיקם – עלבונות? לדעתי בטח. די בראש הרשימה אצל רובנו, נדמה לי…
    אוריאל – תודה על העידוד המתמיד וצלילי העגורים שברקע…
    אנונימי – אני שמחה לשמוע שהסיפורים התלמודיים מאפשרים לך להתחבר לחיים שלך. גם אצלי זה ככה 
    אורנה- אני מעריכה את ההתלבטויות ותודה על השיתוף הכן. אני מבינה גם את חוסר הנוחות, בהתנדנדות בין סבלנות וחוסר סבלנות…חשבתי שאולי זה גם
    תגובה טבעית לצורך לשמוט בין הפרקים…שמחה לשמוע שיש פה דברים שהם בעלי ערך בשבילך.
    יהודה – לך על זה! 🙂

    אהבתי

  6. עמיקם הגיב:

    "חביבין עליך יסורין?" שאלה מעולה! האם "יסורים" כוללים גם תחושות של עלבונות? אני נהנה להעלב? אולי בגלל זה רבי יוחנן וריש לקיש רבו? שאלות…

    Liked by 1 person

  7. יוסי וסרמן הגיב:

    מעורר השראה

    Liked by 1 person

  8. ליאור טל הגיב:

    את הפרקים הראשונים קראתי בנשימה עצורה, אבל עכשיו את מלמדת אותי לעצור כדי לנשום.

    Liked by 1 person

  9. אורית וולך הגיב:

    זה בדיוק מה שהייתי צריכה לשמוע היום: "חבל לבזבז את הזמן הקצר בחיים על פוזות ומסיכות מיותרות." פשוט תודה!

    Liked by 1 person

  10. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    רחל שלום,
    אני מוצאת את עצמי מחכה לפרקים הבאים
    יש לך דרך מרתקת לפרק "מוקשים "ובשבילי דווקא הפניה למקורות הופכת את היכולת להבין את מה שעובר עליך שבודאי מקיש לי ולרבים אחרים ומהדהד ומאזכר
    תודה

    Liked by 1 person

  11. אוריאל בן עמי הגיב:

    סוד העגורים, כחץ פתוח, מן הלב אל הרוח. יופי.

    העגורים
    הגבעטרון
    מילים: לא ידוע
    לחן: אדוארד קולמנובסקי
    תרגום: דן אלמגור
    קיים ביצוע נוסף לשיר זה :
    ביצוע:

    העגורים חולפים מעל הכפר
    העגורים עפים אל הנהר
    העגורים עוזבים, יוצאים אל הדרום החם
    מתי, מתי נוכל לעוף כמותם.

    אני נושא עיני לעננים
    העגורים שטים בהמונים
    העגורים עוזבים, עפים אל הדרום החם
    מתי נצא בהמונים כמותם.

    אל השדה אצא עם בוא הסתיו
    ובידי טבעת ומכתב
    אתפוס עגור ולרגלו אצמיד מכתב דומם
    פרישת שלום לכל אחי אי שם.

    עם בוא הקור העגורים עוזבים
    עם בוא אביב אלינו הם שבים.
    העגורים שבים, חוזרים הם עם חלוף הקור
    אנחנו, אם נצא – כבר לא נחזור.

    Liked by 1 person

  12. יהודה ורונית כץ הגיב:

    לי אין בעיה עם השם שלי, אבל אשתי מציעה שאחליף לריש לקיש 🙂

    Liked by 1 person

  13. אורנה דפנא הגיב:

    שלום לך רחל, במבט חטוף על תמונתך התרשמתי מיופי שיש בו משהו מיסטי, יופי עתיק שכזה. כך מעבר לפוסט, אהבתי את החומר שכתבת. היה צריך לקרוא בסבלנות, לוקח לי זמן להתרכז בטקסט, שבהתחלה לא הבנתי מה קורה בו, וההתייחסות הראשונית הייתה רפרוף. אך לאחר שהעמקתי בקריאה, הבנתי שיש פה סיפור אישי ולמידה דרך הכאב והקושי. קצת מזכיר לי חומרים שכתבתי לי על אימא שלי ואחותה לפני שבוע. באופן גורף הכתיבה על תהליכי הטמרה, מוצגים באופן שניתן להפיק את המוסר ההשכל כאן. מתנדנדת לי בין סבלנות וחוסר סבלנות בתגובה, כך חושבת להבא. כמה סבלנות יש לקריאה ? מה את מתכננת לפרק הבא ?

    מי שצולח את הקושי וחוסר הסבלנות, מי שמעמיק לקרוא, יכול ללמוד. סקרנית לגבי סיפור חייך, כי יש בעיקר רמזים ולא דיבורים ישירים. אוהבת שכותבים קצת יותר עם בשר.

    בתור פורקת סיפורי כאב, מרגישה צורך לקבל קצת יותר חומרים, חושבת שזה יכול לעזור לך לאסוף את הקוראים ולהבין את ההקשר, כי על פניו זה נראה שיעור בלמידה. את זה אני פחות אוהבת. למרות שאת מנסה להראות שהדברים לא נעשים בסיסמאות. וכן, את מצליחה להביא את השיעורים הנכונים.

    כך, בהרבה מילים.
    השכלתי ואהבתי את מה שכתבת. החומר נאגר ונשמר במצבור התובנות שיש כחידוש שמתחבר ליהדות, לתרבויות מזרחיות. השילוב ביניהם מושכל משכיל, ומעשי.

    תודה לך

    אורנה דפנא,

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s