הפרקים הפעם קרובים ללבי באופן מיוחד, אני מודה.
"אולי דווקא שם מתחבא מפתח לכאן?"
אתם מוזמנים.
פרק 43: השביל הזה ממשיך כאן
פרק 44: לאן אנחנו הולכים?
*כדי להגיב אין צורך למלא כתובת אימייל או אתר אינטרנט בתיבת ההודעות, אך אשמח אם תרצו להוסיף את שמכם על מנת שתגובתכם לא תופיע כ'אנונימי'
 | עמיר לאופר על ספר חדש לשנה טובה ונדיבה!… |
| ירון דקל על ספר חדש לשנה טובה ונדיבה!… |
| עמיר לאופר על ספר חדש לשנה טובה ונדיבה!… |
| אורית שמר על ספר חדש לשנה טובה ונדיבה!… |
 | Tal Sabag על ספר חדש לשנה טובה ונדיבה!… |
| אורית ורוני על המשכים והתחלות חדשות |
 | yonirut על המשכים והתחלות חדשות |
| עדנה בארי על המשכים והתחלות חדשות |
| עמיר נחושתן על המשכים והתחלות חדשות |
| יהודה ורונית על המשכים והתחלות חדשות |
| יעל על המשכים והתחלות חדשות |
| אורית רז על "מצוינות מחוץ למירוץ… |
| יעל מירון על "מצוינות מחוץ למירוץ… |
| Amir על "מצוינות מחוץ למירוץ… |
| יהודה ורונית על "מצוינות מחוץ למירוץ… |
ברוכים הבאים לבלוג ולספר של רחל מראני 
התרגשתי לקרוא את פרק 43 והזדהיתי איתו. התיאורים של ביתך העלו בי זכרונות מהבית שבו גדלתי לפני שנים רבות…. את כותבת נפלא ומרגשת אותי מאד.
אהבתיLiked by 1 person
את כותבת מאוד מאוד יפה… הצטמררתי. סיפורי חיינו נפגשים ב"ארץ המשוגעת הזאת".
אהבתיLiked by 1 person
אני מאוד אוהבת את הספר שלך. חכם, מחכים ומרגש, אפילו קצת מסוכן בשבילי, לטובה. 🙂
ברוכה הבאה לחיי, רחל!
אהבתיLiked by 1 person
רחל, התרגשנו מאוד מאוד מהפרקים האלה! העברתי לעוד חברים, כי אפשר לקרוא אותם בפני עצמם. (שניים גם מרחובות הישנה.)
כולם שואלים אותי מתי אפשר לקרוא את הספר בצורה רגילה, ואני שב וממליץ לך לא להסס בכלל.
תאמיני לי, זו רק ההתחלה של ההצלחה של הספר הזה!
שבת שלום ומבורך, מידידך נתן.
אהבתיLiked by 1 person
"מחקרים רבים בעולם מספרים לנו שאנשים מתחרטים בעיקר על מה שלא העזו לנסות. לא את הכישלונות הגדולים או הטעויות אנחנו מבכים בסיכומו של יום, כך מסתבר, אלא דווקא את הוויתורים, את החלומות שנשארו תלויים באוויר."
תודה על התזכורת החשובה
אהבתיLiked by 1 person
מכיר את המחקרים האלה, אבל מפקפק במסקנות "היפות" שלהם…בכל אופן מעורר מחשבה
עודד
אהבתיLiked by 1 person
לפי התגובות כאן נוצר בזכותך כמו אצל אליסה אגם דמעות.גם אני תרמתי משלי
אהבתיLiked by 1 person
המשתמש האנונימי (לא מזוהה) הוא דוד טלמור
אהבתיLiked by 1 person
התרגשתי עד דמעות.
אהבתיLiked by 1 person
גם אני
אהבתיLiked by 1 person
"על כל פנים" רציתי לומר לך, רחלי, שקראתי את הפרקים האחרונים על הבית ומאד מאד נהניתי. ודאי שהתאורים הרבה הרבה יותר טובים ממה שהייתי אני מסוגל לכתוב.
תודה!!
בנצי
אהבתיLiked by 1 person
רחלי, הסיפורים שלך עוזרים לי לפתור "פלונטרים" ישנים. את מיילדת אותי מרחוק.
אהבתיLiked by 1 person
גם אני מגיב פה לראשונה: את הפרקים היפים האלה ראוי לפתח לספר שלם. בבקשה.
תודה לך, רחל.
אהבתיLiked by 1 person
רחל
אני קוראת קבועה , וזה זמן רב שלא הגבתי לך
אבל הפעם חברתך יערה אם יש אחת כזו קלעה בול
ולא בענין של פסיכולוגיה אלא בעניין של קרבה וחום ואינטימיות ואהבה
לא יודעת מה מצאת שם בשביל של שכונת ילדותך
אבל ללא ספק יש שם אוצרות רבים ואת מתארת את זה כל כך יפה
ואופטימי למרות הכאב שהדמעות עולות מעצמם
עכשו רק צריך למצוא את החיבור המסתורי לסיפור שהעסיק אותך כל כך . .
תודה על השיתוף
אהבתיLiked by 1 person
מרגש מאוד.
אהבתיLiked by 1 person