"תגידי, את לא חוששת לספר ככה על המשבר שלך?" – זו כנראה השאלה שאני שומעת הכי הרבה מאז התחלתי בפרסום הספר.
הפרקים שלפנינו נוגעים בדרכם גם בשאלה המאתגרת הזאת.
פרק 17: "את באמת רוצה לשמוע את האמת?"
פרק 18: כוחו של גילוי הלב
פרק 19: ושערי דמעות לא ננעלו
… ואם השיעור הקודם שקיבלתי הבהיר לי שיחסים קרובים מדי, סימביוטיים, עלולים להקשות ואפילו לחנוק – זה שהגיע הפעם הציע דרך לפתוח ולהשביח אותם.
*כדי להגיב אין צורך למלא כתובת אימייל או אתר אינטרנט בתיבת ההודעות, אך אשמח אם תרצו להוסיף את שמכם על מנת שתגובתכם לא תופיע כ'אנונימי'.
ברוכים הבאים לבלוג ולספר של רחל מראני 
רחל יקרה, הספר שלך עוזר לי בצמיחה ובהתפתחות שלי. תודה מעומק הלב! שבוע קל וטוב
אהבתיLiked by 1 person
"חביבין עליך יסורין" = "אכלו לי, שתו לי" בלשון הקיטורין של ימינו.
סדנא דארעא חד הוא (מסכת קידושין)
אהבתיLiked by 1 person
את מביאה, רחל, עולם ומלואו.תודה.
אהבתיLiked by 1 person
"וואבי סאבי. זה מה שעורר בי השראה אמיתית. וואבי סאבי, כך מכנים היפנים את היופי שנמצא דווקא בפגימות, בחוסר השלמות. יופי עם דופי." מקסים. מחכה להמשך…..
אהבתיLiked by 1 person
תודה לכולכם על כל התגובות המרתקות! ותודה לליאור, אורית ויוסי על הדיוקים.
לעמיקם – עלבונות? לדעתי בטח. די בראש הרשימה אצל רובנו, נדמה לי…
אוריאל – תודה על העידוד המתמיד וצלילי העגורים שברקע…
אנונימי – אני שמחה לשמוע שהסיפורים התלמודיים מאפשרים לך להתחבר לחיים שלך. גם אצלי זה ככה
אורנה- אני מעריכה את ההתלבטויות ותודה על השיתוף הכן. אני מבינה גם את חוסר הנוחות, בהתנדנדות בין סבלנות וחוסר סבלנות…חשבתי שאולי זה גם
תגובה טבעית לצורך לשמוט בין הפרקים…שמחה לשמוע שיש פה דברים שהם בעלי ערך בשבילך.
יהודה – לך על זה! 🙂
אהבתיאהבתי
"חביבין עליך יסורין?" שאלה מעולה! האם "יסורים" כוללים גם תחושות של עלבונות? אני נהנה להעלב? אולי בגלל זה רבי יוחנן וריש לקיש רבו? שאלות…
אהבתיLiked by 1 person
מעורר השראה
אהבתיLiked by 1 person
את הפרקים הראשונים קראתי בנשימה עצורה, אבל עכשיו את מלמדת אותי לעצור כדי לנשום.
אהבתיLiked by 1 person
זה בדיוק מה שהייתי צריכה לשמוע היום: "חבל לבזבז את הזמן הקצר בחיים על פוזות ומסיכות מיותרות." פשוט תודה!
אהבתיLiked by 1 person
רחל שלום,
אני מוצאת את עצמי מחכה לפרקים הבאים
יש לך דרך מרתקת לפרק "מוקשים "ובשבילי דווקא הפניה למקורות הופכת את היכולת להבין את מה שעובר עליך שבודאי מקיש לי ולרבים אחרים ומהדהד ומאזכר
תודה
אהבתיLiked by 1 person
סוד העגורים, כחץ פתוח, מן הלב אל הרוח. יופי.
העגורים
הגבעטרון
מילים: לא ידוע
לחן: אדוארד קולמנובסקי
תרגום: דן אלמגור
קיים ביצוע נוסף לשיר זה :
ביצוע:
העגורים חולפים מעל הכפר
העגורים עפים אל הנהר
העגורים עוזבים, יוצאים אל הדרום החם
מתי, מתי נוכל לעוף כמותם.
אני נושא עיני לעננים
העגורים שטים בהמונים
העגורים עוזבים, עפים אל הדרום החם
מתי נצא בהמונים כמותם.
אל השדה אצא עם בוא הסתיו
ובידי טבעת ומכתב
אתפוס עגור ולרגלו אצמיד מכתב דומם
פרישת שלום לכל אחי אי שם.
עם בוא הקור העגורים עוזבים
עם בוא אביב אלינו הם שבים.
העגורים שבים, חוזרים הם עם חלוף הקור
אנחנו, אם נצא – כבר לא נחזור.
אהבתיLiked by 1 person
לי אין בעיה עם השם שלי, אבל אשתי מציעה שאחליף לריש לקיש 🙂
אהבתיLiked by 1 person
שלום לך רחל, במבט חטוף על תמונתך התרשמתי מיופי שיש בו משהו מיסטי, יופי עתיק שכזה. כך מעבר לפוסט, אהבתי את החומר שכתבת. היה צריך לקרוא בסבלנות, לוקח לי זמן להתרכז בטקסט, שבהתחלה לא הבנתי מה קורה בו, וההתייחסות הראשונית הייתה רפרוף. אך לאחר שהעמקתי בקריאה, הבנתי שיש פה סיפור אישי ולמידה דרך הכאב והקושי. קצת מזכיר לי חומרים שכתבתי לי על אימא שלי ואחותה לפני שבוע. באופן גורף הכתיבה על תהליכי הטמרה, מוצגים באופן שניתן להפיק את המוסר ההשכל כאן. מתנדנדת לי בין סבלנות וחוסר סבלנות בתגובה, כך חושבת להבא. כמה סבלנות יש לקריאה ? מה את מתכננת לפרק הבא ?
מי שצולח את הקושי וחוסר הסבלנות, מי שמעמיק לקרוא, יכול ללמוד. סקרנית לגבי סיפור חייך, כי יש בעיקר רמזים ולא דיבורים ישירים. אוהבת שכותבים קצת יותר עם בשר.
בתור פורקת סיפורי כאב, מרגישה צורך לקבל קצת יותר חומרים, חושבת שזה יכול לעזור לך לאסוף את הקוראים ולהבין את ההקשר, כי על פניו זה נראה שיעור בלמידה. את זה אני פחות אוהבת. למרות שאת מנסה להראות שהדברים לא נעשים בסיסמאות. וכן, את מצליחה להביא את השיעורים הנכונים.
כך, בהרבה מילים.
השכלתי ואהבתי את מה שכתבת. החומר נאגר ונשמר במצבור התובנות שיש כחידוש שמתחבר ליהדות, לתרבויות מזרחיות. השילוב ביניהם מושכל משכיל, ומעשי.
תודה לך
אורנה דפנא,
אהבתיLiked by 1 person