"מה הדבר הכי חשוב בחיים?"
בוקר אחד לפתע ידעתי. לא, לא את התשובה ל"שאלה הגדולה", אלא את שני הצעדים ההכרחיים הבאים: "לא" ו"כן."
"לא" לכל החמ"ץ שמילא את חיי: חייבת, מוכרחה, צריכה.
ו"כן" לפסק זמן.
אתם מוזמנים.
פרק 32: הקשיבי, עדכני, המשיכי הלאה
פרק 33: מהי מצוינות, או געגוע ל"מקום הנכון"
*כדי להגיב אין צורך למלא כתובת אימייל או אתר אינטרנט בתיבת ההודעות, אך אשמח אם תרצו להוסיף את שמכם על מנת שתגובתכם לא תופיע כ'אנונימי'.
 | עמיר לאופר על ספר חדש לשנה טובה ונדיבה!… |
| ירון דקל על ספר חדש לשנה טובה ונדיבה!… |
| עמיר לאופר על ספר חדש לשנה טובה ונדיבה!… |
| אורית שמר על ספר חדש לשנה טובה ונדיבה!… |
 | Tal Sabag על ספר חדש לשנה טובה ונדיבה!… |
| אורית ורוני על המשכים והתחלות חדשות |
 | yonirut על המשכים והתחלות חדשות |
| עדנה בארי על המשכים והתחלות חדשות |
| עמיר נחושתן על המשכים והתחלות חדשות |
| יהודה ורונית על המשכים והתחלות חדשות |
| יעל על המשכים והתחלות חדשות |
| אורית רז על "מצוינות מחוץ למירוץ… |
| יעל מירון על "מצוינות מחוץ למירוץ… |
| Amir על "מצוינות מחוץ למירוץ… |
| יהודה ורונית על "מצוינות מחוץ למירוץ… |
ברוכים הבאים לבלוג ולספר של רחל מראני 
רחל, תודה על ההזמנה. הספר מרגש ועשיר, וסוחף אותי בקריאה.
גם אני שייך למועדון האקסקלוסיבי של אוהבי איתקה, ורואה בו טקסט מכונן של חיי (גם גרתי כמה חודשים באי איתקה)
בשם חברי המועדון אני רוצה לצטט את כולו.
ברכות
אלי מגן
קונסטנדינוס קוואפיס – איתקה
כִּי תֵּצֵא בַּדֶּרֶךְ אֶל אִיתָקָה
שְׁאַל כִּי תֶּאֱרַךְ דַּרְכְּךָ מְאֹד
מְלֵאָה בְּהַרְפַּתְקָאוֹת, מְלֵאָה בְּדַעַת.
אַל תִּירָא אֶת הַלַּסְטְרִיגוֹנִים וְאֶת הַקִּיקְלוֹפִּים
אַל תִּירָא אֶת פּוֹסֵידוֹן הַמִּשְׁתּוֹלֵל.
לְעוֹלָם לֹא תִּמְצְאֵם עַל דַּרְכְּךָ
כָּל עוֹד מַחְשְׁבוֹתֶיךָ נִשָּׂאוֹת, וְרֶגֶשׁ מְעֻלֶּה
מַפְעִים אֶת נַפְשְׁךָ וְאֶת גּוּפְךָ מַנְהִיג.
לֹא תִּתָּקֵל בַּלַּסְטְרִיגוֹנִים וּבַקִּיקְלוֹפִּים
וְלֹא בְּפּוֹסֵידוֹן הַזּוֹעֵם, אֶלָּא אִם כֵּן
תַּעֲמִידֵם לְפָנֶיךָ נַפְשְׁךָ.
שְׁאַל כִּי תֶּאֱרַךְ דַּרְכְּךָ מְאֹד.
כִּי בִּבְקָרִים רַבִּים שֶׁל קַיִץ תִּכָּנֵס
בְּחֶדְוָה, בִּפְלִיאָה רַבָּה כָּל כָּךְ
אֶל נְמֵלִים שֶׁלֹּא רָאִיתָ מֵעוֹלָם.
בְּתַחֲנוֹת-מִסְחָר פֵינִיקִיּוֹת תַּעֲגֹן
תִּקְנֶה סְחוֹרוֹת מְשֻׁבָּחוֹת לָרֹב,
פְּנִינִים וְאַלְמֻגִּים, עִנְבָּר וְהָבְנֶה,
וּמִינִים שׁוֹנִים שֶׁל בְּשָׂמִים טוֹבִים
כְּכָל שֶׁרַק תִּמְצָא בְּשָׂמִים טוֹבִים.
עָלֶיךָ לְבַקֵּר בְּהַרְבֵּה עָרֵי מִצְרַיִם
לִלְמֹד, לִלְמֹד מֵאֵלֶּה הַיּוֹדְעִים.
וְכָל הַזְּמַן חֲשֹׁב עַל אִיתָקָה
כִּי יִעוּדְךָ הוּא לְהַגִּיעַ שָׁמָּה.
אַךְ אַל לְךָ לְהָחִישׁ אֶת מַסָּעֲךָ
מוּטָב שֶׁיִּמָּשֵׁךְ שָׁנִים רַבּוֹת.
שֶׁתַּגִּיעַ אֶל הָאִי שֶׁלְּךָ זָקֵן
עָשִׁיר בְּכָל מַה שֶּׁרָכַשְׁתָּ בַּדֶּרֶךְ.
אַל תְּצַפֶּה שֶׁאִיתָקָה תַּעֲנִיק לְךָ עשֶׁר.
אִיתָקָה הֶעֱנִיקָה לְךָ מַסָּע יָפֶה
אִלְמָלֵא הִיא לֹא הָיִיתָ כְּלָל יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ.
יוֹתֵר מִזֶּה הִיא לֹא תּוּכַל לָתֵת.
וְהָיָה כִּי תִּמְצָאֶנָּה עֲנִיָּה – לֹא רִמְּתָה אוֹתְךָ אִיתָקָה.
וְכַאֲשֶׁר תָּשׁוּב, וְאַתָּה חָכָם, רַב-נִסָּיוֹן,
תּוּכַל אָז לְהָבִין מַה הֵן אִיתָקוֹת אֵלֶּה.
[1911]
תרגום מיוונית: יורם ברונובסקי
אהבתיאהבתי
"מצוינות איננה הגדרה לתחרותיות, למושלמות או לרדיפה אחר ההצלחה, היא ערך של חיים נכונים, הכולל אחריות, יושרה ונדיבות. דרך ארץ עם תורה. הצלחה היא היכולת לצלוח את הגבולות הנוכחיים שלנו, להעז לגדול."
מקסים!! תבורכי !!!!
אהבתיאהבתי
קראתי, נזכרתי, חיפשתי ומצאתי את שכתבתי לפני כמעט שנה…
"האם אין זה כי רגשותינו היפים מהווים את שירתו של הרצון?"
— אונורה דה באלזאק
מוותרת בכל פעם עוד קצת על המילים 'חייבת' ו'צריכה'
הן קשות לי ודורשות מאמץ
מבקשת להישאר בניגון הזה של רצון
אותו ניגון שמזין אותי ומאפשר עשייה ללא מאמץ
כשמופיע המאמץ אני עוצרת בכדי למצוא שם את הצרימה
את העשייה מתוך החסר מתוך הצורך
ומבקשת לזהות בתוכה את אותו ניגון של רצון
זה שמגיע מהמקומות היפים שבתוכי
מאותו מנוע שמסיע את חיי בלי מאמץ
בשתי המילים הללו 'צורה'
וכשאני עוברת מצורך מחייב לרצון רך
ומשנה בסה"כ אות אחת
אני עוברת מ'כ' ל'נ' ואומרת 'כן' גדול לדרך שלוקחת אותי
למשהו בי שמכיר אותי טוב יותר ממני…
תודה רחל, על האפשרות בכל פעם מחדש למצוא את הקשר בין מסעות בני האנוש כולם…
אהבתיLiked by 1 person
איזו דרך יפה בחרת לך כעת, סיגל. בהתכוונות עדינה אל מה שקורא לך לאחרונה. בהקשבה לאותו ניגון של רצון שצליליו הראשונים כבר בדרך אליך. בהצלחה לך, בברכת הדרך הטובה.
אהבתיאהבתי
ושוב תודות רבות לכם על התגובות המרתקות ומעוררות המחשבה.
לטל – ועכשיו לי אין מילים… 🙂 הדברים שלך משמחים ומרגשים אותי מאד. מחזיקה לך אצבעות בשמיטה שלך!
תודה לכן גם ענת ואורית.
עמנואל – וואוו. ברכת הדרך שלך יפה ונדיבה, כהרגלך בשיעורים שלנו.
טניה – תודה. לשאלתך, אני מאמנת בעיקר יוצרים, במובן הרחב של המילה. אשמח להרחיב בפרטי.
טליה – הוא עוד ישוב…
אוריאל – אכן, ראיתי לאחרונה כמה נהדר אתה נראה כיום. כל הכבוד! תודה על השיתוף. אכן, הגוף שולח לנו סוגים שונים של "קריאות השכמה", כדבריך. הרבה בריאות.
אהבתיאהבתי
אזעקה זה כמו ה wake up call, שבשבילי היה הסרטן. חליתי לפני חמש שנים והייתי בטוח שהגיע סוף העולם, אבל כיום אני מברך עליו.
30 קילו פחות, אוכל טבעוני, בריא ושמח. בזכות המחלה גם אני התחלתי לשאול מה הכי חשוב בחיים, ולזכור שהמשפחה שלי לפני הקריירה. תמיד!
אוריאל
אהבתיLiked by 1 person
יונה וולך אמרה בראיון טלוויזיה לרבקה מיכאלי שהיא הבריאה בסרטן, כי קודם היא היתה הרבה יותר חולה.
אהבתיLiked by 1 person
שומטי כל העולם התאחדו (או שלא:-)
זה פשוט לא עולה על הדעת. לא הגיוני. אני כל כך מתחברת לתהליך שרחל מתארת כאן. הסיפור שלי בטוח קצת שונה, אבל במהות… בתהליך… בדרך… הוא כל כך כל כך דומה. הייתכן??
איזה כיף ומרגש לפגוש את עצמך באחרים (כך אומרים וזה נכון נראה לי)
בחלק מהתפתלויות העלילה אני ממש מוצאת את עצמי, לרבות ציטוט המקורות… לא ייאמן…
ובחלק אני מתבוננת וחושבת… ותמיד זה פוגש אותי איכשהו ומרגש אותי… מעלה תחושות רגשות ומחשבות…
אני חושבת שיש איכויות מרפאות לבלוג הזה… צריך רק להעיז, לקפוץ ולא לחשוב יותר מידי… לצלול לתוכו.
תודה רבה רחל 🙂
אהבתיLiked by 1 person
אני מסכימה עם כל מילה!! תודה!
אהבתיLiked by 1 person
תודה ענת 🙂 ושמיטות מועילות וקסומות לכולנו…
אהבתיLiked by 1 person
הכנות שלך מעוררת השתאות ונוגעת בעצב רגיש וחשוף וזה מבחינתי הדבר הכי חשוב בחיים כעת.
האם את מאמנת גם מי שאינם אמנים? תודה רבה. טניה
אהבתיLiked by 1 person
אני הכי אוהבת את הפרקים ששזורים פיוט עם הדמות המסתורית… אולי בשבוע הבא.
אהבתיLiked by 1 person
"כאילו נוצר עם השנים, מדי פעם, חוסר סינכרון טבעי בין מי שאני עכשיו לבין מה שאני ממשיכה לעשות באופן אוטומטי מתקופה קודמת – ושוב הגיע הזמן לעדכן את המערכת." ושוב היטבת להביע את רגשותי ….. תודה לך.
אהבתיLiked by 1 person
"לך לך מארצך וממולדתך" – בעל כורחך תלכי. מרצון או בלי מרצון, כי זה הייעוד.
"אל הארץ אשר אראך" – את עוד תראי את הארץ המובטחת
"והיה ברכה" – תבורכי ותברכי גם אחרים. ואת כבר מברכת אותנו עם הספר הזה!
אהבתיLiked by 1 person