מבקרים חדשים בבלוג? מוזמנים להצטרף לאלפים שכבר נהנים!
כן, חברים יקרים, אנחנו הולכים ומתקרבים אל הסוף. בשבוע הבא יתפרסמו הפרקים האחרונים!
אני כבר ברגשות מעורבים…
ואתם?
פרק 45: אינטימיות
פרק 46 : והיה ברכה
כדי להגיב אין צורך למלא כתובת אימייל או אתר אינטרנט בתיבת ההודעות, אך אשמח אם תרצו להוסיף את שמכם על מנת שתגובתכם לא תופיע כ'אנונימי'

תודה לכם, טל ודוד, על האמירות היפות בנוגע לאינטימיות.
בעיני היא חלק אינטגרלי מ'סיפור של אהבה'…
והיא אינה יכולה להתקיים באמת ללא שמיטה – של האגו, של הבעלות,
של הציפיות הכובלות…
ליהודה – תבורך.
אהבתיאהבתי
"ראיתי אנשים שמסתובבים בטבעיות רבה בנופים המוכרים של ארצי ושל נפשי. "
אהבתי.
אהבתיאהבתי
רחל – ריגשת אותי עם האינטימיות 🙂 כמה מדוייק.. אהבה וגעגוע… לחם ומים לשומטים…
גם לי היו סבתא רחל וסבא דויד… ומשפחה שלא זכתה…
לא מאמינה שבשבוע הבא מסיבת סיום (ברוח החופש הגדול).
טוב נו. כל סוף הוא התחלה חדשה… אז אני רגועה 😉
תודה…
אהבתיLiked by 1 person
הספר שלך הוא כמו תרופה בשבילי. חבל מאוד שנפרדים.
אהבתיLiked by 1 person
אינטימיות.ברגע הפגישה עם אביך. ברגעים לאורכה של הדרך בפגישות עם אבות רוחניים. וגם בי הקורא נוצרה תחושה של אינטימיות עם הכתוב, איתך. התודה והברכה לך, רחל.
אהבתיLiked by 1 person
תודה רבה לכולכם, קוראים ומגיבים יקרים.
מימי יקרה – תודה מיוחדת לך על השיתוף הנדיב. התרגשתי מאוד לקרוא את דבריך על אביך. תודה לך גם על שיתוף הפרק בקבוצה של "דור שני לשואה" בפייסבוק. חיבוק גדול.
צבי – זה רעיון מעניין. אשמח להיפגש.
ארי – תודה על גילוי הלב. מסתבר שאנחנו לא לבד….
תמה- כמה טוב שאת במסע הזה איתי.
מוטי, מאירה, יוסי – תגובותיכם היפות מעודדות ומשמחות.
יהודה ורונית, ענת – תודה 🙂
היו ברוכים.
אהבתיאהבתי
האם התפילה הזאת היא הפרויקט החדש שלך? כי אני איתך בכל מילה.
הצלחת לדייק בשבילי את דעתי המסוכסכת בנושא! אוכל לעזור, רחל, ואשמח לפרט בפגישה. בהצלחה.
אהבתיLiked by 1 person
תפילתכם תפילתי.
אהבתיאהבתי
תפילה מעוררת השראה
אהבתיLiked by 1 person
חבל שהספר מסתיים. מבלי להכיר אני מוצאת שהנדיבות שלך שינתה את חיי
אהבתיLiked by 1 person
רחלי היקרה,
איזה ספר מדהים!
לא תמיד אני מזדהה עם כל פרק,
לא תמיד אני מבינה עד הסוף את הכל….
אבל בפרקים 43, 44 ההזדהות שלי כל כך עמוקה שברגע שהתחלתי לקרוא על אביך התחלתי לבכות…
כמעט שעה של בכי…
והמשפט:
"אף שאיבד את כל משפחתו בשואה – הוא היה אדם מאושר, מוקיר תודה
על מה שיש, "הנס הלא ייאמן" "- בדיוק כך אני מרגישה כלפי אבי.
אבי, יליד ליטא, לזדיי, שנשלח להיות עילוי בתורה בקובנה… וכל משפחתו נספתה בשואה….שהגיע לדכאו….בגרמניה ועבר שבעה מדורי גהנום אם לא תשעה…
תמיד עם שמחת החיים וחגיגת החיים – רק מי שעבר 9 אקציות וניצל מהן – יכול להעריך את החיים כמו אביך, וכמו כל אותם ניצולי השואה!
ופעם, גם אני, כשחזרתי בהתלהבות נעורים מפגישה עם תנועת הנוער העובד והלומד – אבי כמעט התפחלץ
וקיבלתי ממנו הרצאה מהסוג שאת קיבלת מאביך…. ומאז לא הלכתי לתנועה…. בגללו. הוא לא הסכים.
והאישור הזה – שהם היו צריכים – להיות חלק מהארץ והעם…. המקום
כל כך יפה את מספרת – וגם התיאורים של תנור הפיירסייט שהיה כל כך נפוץ אז בבתים,
ספר מקסים – מאד התחברתי והזדככתי עם הקריאה של הפרקים הללו,
תודה,
שיהיה לך שבוע נפלא!
באהבה
מימי
אהבתיLiked by 1 person
ומה לדעתך נעשה בימי ראשון בלי פרקים חדשים? לא צחוק, אנחנו מכורים! 🙂
יהודה ורונית כץ
אהבתיLiked by 1 person
גם אני 🙂
אהבתיLiked by 1 person
"סמכתי עליך שלא תוכלי בכלל אחרת, כמוני…" מאוד מרגש ואמיץ.
אני לומד להודות שגם אני משוחח עם אבא הרבה מאז מותו.
אהבתיLiked by 1 person
רחל שלןם
תודה על הפוסט החדש
למדתי שיש דרכים רבות ושונות וכלי תחבורה שונים להגיע
למסקנה דומה
וזה מרגש מאד
אהבתיLiked by 1 person
הספר הזה ממשיך להפתיע אותי כל שבוע מחדש. בתחילה הנחתי שמדובר בספר מתח, ואחר כך רומן, ואחר כך עיון, ואחר כך אוטוביוגרפיה.
כל פרק עושה כרצונו, עושה בי כרצונו,
אני רק מתמסר להכול "על אם הדרך ובנותיה", בעונג רב.
אהבתיLiked by 1 person