חברים יקרים,

אני שמחה ונרגשת לבשר שנולד לי, במזל טוב, תינוק חדש!

כן, "לשמוט, סיפור אהבה" שפורסם פה כבלוג בהמשכים, רואה כעת אור כספר מודפס בהוצאת דביר, כנרת, זמורה-ביתן.

כ-9,000 מבקרים מרחבי העולם, מאות מגיבים בבלוג – וכעת גם בפורמט הישן והטוב!
בתודה חמה לרבים מכם שביקשו לגעת בדפים 🙂

"סוחף, מרגש, מעורר השראה!"
"מסע אישי נדיר בין תובנות היהדות והבודהיזם"
"מוזר, אבל אני קראתי פה את סיפור חיי. תודה."
"כמה מפליא; האם רבי יוחנן וריש קיש הצליחו באמת לעצור את פעילות הקרן למצוינות בתרבות??"
"נהדר…מרגש…כתוב להפליא!! חייב לראות אור גם בדפוס!"  כך, בין השאר, עודדתם אותי פה בנדיבותכם .

אז הנה, כך נראה התינוק החדש – עם ההזמנה לים, כמובן:

הוא מחכה לכם בהתרגשות בחנויות ברחבי הארץ,
וגם כספר דיגיטלי, אם תרצו:

http://www.kinbooks.co.il/page_28647?bsp=24822

http://indiebook.co.il/shop/%d7%9c%d7%a9%d7%9e%d7%95%d7%98-%d7%a1%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%a8-%d7%90%d7%94%d7%91%d7%94/

מטבע הדברים, פרקי הספר אינם מופיעים יותר בבלוג, אך ניתן עדיין ליהנות משפע התגובות המרתקות.

על עטיפת הספר נכתב:

לשמוט, סיפור אהבה הוא יומן-מסע אישי, אמיץ ונוגע ללב – מתנה נדירה עבור כל מי שרוצה או צריך לעשות שינוי בחייו.

הספר הזה מתאים לכם אם אחת או יותר מהתחושות האלה מוכרות לכם:
◾אתם מתעייפים לא אחת מן הריצה המטורפת אחרי הצלחות וקריירה, ויודעים שהלב רוצה משהו אחר.
◾אתם נאחזים/אחוזים בדברים שגורמים לכם סבל: הרגלים, פחדים, רכוש, צורך בשליטה, תפקידים כפויים.
◾אתם קשורים ביחסים מגבילים או ביחסי תלות עם אנשים – ומתקשים להרפות.
◾אתם שוכחים להקשיב לגוף שלכם, גם כשהוא שולח אותות מצוקה.
◾ יש בכם געגוע לדיוק פנימי, אבל אתם חוששים להראות פגיעים.
◾אתם סקרנים ללמוד מתבונתם העתיקה של חכמי היהדות והבודהיזם, ושל משוררים ופילוסופים בני תרבויות שונות.
◾אתם אוהבים את הים.

כך כתב מיכאל הנדלזלץ על ספרה המרגש של רחל מראני:
"באמצע דרך חייה מצאה עצמה המחברת כש"חץ" נעוץ בחזה נפשה, מכאיב לגופה ועוצר את שטף תנועתה.
באומץ מעורר השראה היא שולפת את החץ מנדן נשמתה, ומתחקה אחר המיתר המתוח ששיגר אותו אי-אז אי-פעם, דרך קשת רחבה וצבעונית של תורות, דעות, סיפורים וחוויות של אנשים ונשים שחיו, כאבו וריפאו את עצמם לפניה.
בדרך אל עצמה מובילה מראני את הקוראים אל עצמם. היא איננה מצביעה על הדרך הנכונה. היא מספרת על הדרך שלה, משרטטת צמתים ושלטי דרכים שאותם מוזמנים הקוראים לעבור בעצמם. היא לומדת להרפות, להודות בפגיעותה, להשתהות, ורק אז להמשיך מתוך הבנה שלא תמיד יש 'נכון' ו'לא נכון'.
המסע שלה מרחיב דעת, גוף ונפש. הוא סייע לי לצאת ולחזור לדרכי שלי." 

חג חירות שמח לכם וליקיריכם!

תודה רבה ולהתראות,

רחל.